Three Little Maids - שלוש עלמות

היום היה עוד יותר חם בחוץ, אבל החלטתי על שינוי כיוון. לא מזמן הצצתי במונה המבקרים שבתחתית הדף, וראיתי פתאום שהיה מבקר אחד מיפן. וזה הזכיר לי שיש לי כמה גלויות יפניות - אז הנה אחת מהן, שהיא ממש כור-היתוך בזעיר אנפין: גלויה מיפן לישראל שכתובה באיטלקית. כמה נחמד!

It was even hotter outside today, but I decided to change direction a little. I recently looked at the visitor counter at the bottom of the page, and saw I had one visitor from Japan. And this reminded me that I have some Japanese postcards - so here's one of them, which is quite a miniature melting pot: a postcard from Japan to Israel, written in Italian. Lovely!

התמונה עצמה סטריאוטיפית להחריד: גיישות (מָאיקוֹ, מסביר הכיתוב שבאחורי התמונה, אבל האינטרנט הסביר לי שמאיקו הן דרגה של גיישה), לבושות בקימונו, יושבות על טאטאמי - הכל מאוד יפני, וגם נראה מאוד מבוים.

The actual picture is woefully stereotypical: Geishas (Maiko, explains the writing on the back, but the internet explains that Maiko are a certain level of Geisha), wearing kimonos, sitting on tatami - it's all so very Japanese, and also looks very much like a staged scenario.

צד קדמי:

Front:

נו, מילא. הסיפור בכלל נמצא בצד האחורי של הגלויה (ושמחתי לגלות שהאיטלקית השכוחה שלי הספיקה כדי לפענח את הכתוב). מר קונסטנט נסע ליפן; הבת שלו נשארה עם חברים, או קרובי משפחה, ומדי פעם קיבלה גלויות צבעוניות ויפות מהארץ הרחוקה ההיא. ובערך 40 שנה אחר כך, הגלויה הזו הגיעה לחנות ספרים משומשים, ומשם אליי, ומשם - לכאן.

Ah well. It's the back of the card where the story is (and I was very happy to find out that my mostly-forgotten Italian was sufficient to understand the message). Mr. Konstandt went to Japan; his daughter was left with friends, or relatives, and now and then received some nice colourful postcards of this faraway land. And about 40 years later, this postcard made its way to a used book store, and from there to me, and from there - to here.

צד אחורי:

Back:

Spero bambina mia che ricevero quel che lettera - spero che stai bene, con tutto il molto d'affare. Mi piace questo paese e sto bene.
Baci, pá

ילדה שלי, אני מקווה שתקבלי את המכתב הזה - אני מקווה שאת בסדר, וגם כל העניינים. אני אוהב את הארץ הזו, ואני בסדר.
נשיקות, אבא

I hope, my girl, that you will get this letter - I hope you're well, and so is everything. I like this country, and I'm doing well.
Kisses, dad

את אביבית קונסטנט לא מצאתי, אבל בדיקה ב-144 מעלה שמשפחת ברטוב עדיין גרה ברח' ניות 14 בירושלים. שקלתי להתקשר אליהם ולשאול, אבל לא נעים לי... בכל זאת, 40 שנה.
אין דבר. המסתורין יישאר מסתורי. לפחות בינתיים. כמו תמיד, יש בי איזו תקווה שאולי מישהו ימצא את דרכו לכאן עם עוד כמה פרטים.
אבל הסיפור עדיין שם: רגע משפחתי אחד קטן ויפה, בין כמה ארצות.

I couldn't find Avivit Konstandt, but a quick check of the phone book finds that the Bartows still live in 14 Nayot St. in Jerusalem. I briefly considered calling them and asking, but it feels awkward... 40 years, after all.
Never mind. The mystery will remain mysterious. For now, anyway. As always, I hold some hope that maybe someone will stumble upon this with some more details.
But the story is still there: a small, beautiful family moment, between countries.