Sydney's Photos, pt. 1 - התמונות של סידני, חלק א

We'll get back to straightforward escapism soon, but first, something a little different.

נחזור לאסקפיזם של ממש בקרוב, אבל קודם כל, משהו קצת שונה.

Some years ago, I decided to make a post about some things that used to belong to my grandfather, Sydney Chalmers, who died on 27.7.1955 in an El Al flight shot down over Bulgaria. In the time since I occasionally thought to continue with this - for a while I was slightly obsessed about finding details about his military service in the RAF (or maybe SAAF? I'm not 100% sure even about that) in WWII, which unit he served in and so on - but it got complicated, and I couldn't find any answers, and eventually I gave up.

לפני כמה שנים, החלטתי להעלות רשומה על כמה דברים שהיו שייכים לסבא שלי, סידני צ'למרס, שמת ב-27.7.1955 בטיסת אל-על שיורטה מעל בולגריה. בזמן שחלף מאז חשבתי מדי פעם אולי להמשיך את העניין - לזמן מה גם הייתה לי אובססיה מסוימת למצוא פרטים על השירות שלו בחיל האוויר הבריטי (או הדרום אפריקאי? אפילו לגבי זה אני לא בטוחה ב-100%) במלחמת העולם השנייה, באיזו יחידה שירת וכו' - אבל הסתבכתי עם זה, ולא קיבלתי תשובות, ובסוף ויתרתי.

Still, at my parents' place we have, in boxes containing a mess of family pictures from various times, a whole load of photos that grandpa Sydney took around the time of his military service, and they're rather interesting, so on the anniversary of his death I thought I could share some of them. Like in the previous post about him, it's sort of a way to get to know this grandfather that I never knew, through little details. The places he visited, the things he took photos of, the things he wrote on the back of the photos, they're all little fragments of his life back then, and it fascinates me to see all this. And since we really have quite a lot of photos, and I don't want to make one post that is too image-heavy, I'll make a series of them over the next days (or however long it takes me), and this, as you can glean from the title, is the first one.
(And if by any chance somebody reading this knows about these things better than I do, and can figure out how to recognise the specific unit, or any other information, or databases that might be helpful for my searches - because just looking online didn't work out that well so far - I'd love to hear about it. Thanks.)

ובכל זאת, יש לנו בבית של ההורים, בקופסאות מבולגנות עם המון תמונות משפחתיות מכל הזמנים, גם לא מעט תמונות שסבא סידני צילם בסביבות השירות הצבאי שלו, והן מעניינות מאוד, אז חשבתי שלרגל יום השנה לפטירתו אחלוק כאן כמה מהן. כמו ברשומה הקודמת שכתבתי עליו, זו מין דרך להתוודע לסבא הזה, שמעולם לא הכרתי, באמצעות פרטים קטנים. המקומות שבהם ביקר, הדברים שצילם, הדברים שכתב על התמונות, אלה רסיסים קטנים מתוך החיים שלו אז, ומרתק אותי לראות את כל זה. ומכיוון שיש די הרבה תמונות, ואני לא רוצה להעמיס את הכל על רשומה אחת, אעלה סדרת רשומות לאורך הימים הקרובים (או כמה זמן שייצא), וכפי שניתן להסיק מהכותרת זוהי הראשונה שבהן.
(ואם במקרה קורא כאן מישהו שמבין בעניינים כאלה יותר ממני ויודע איך לזהות את היחידה הספציפית, או כל מידע אחר, או יודע על מאגרי מידע שיוכלו לעזור לי בחיפושים - כי סתם בחיפוש באינטרנט לא ממש הצליח לי עד כה - אשמח לשמוע, תודה.)

Let us begin with a colorised photo of the young flight engineer Sydney Chalmers, in a handsome blue uniform, looking optimistic. Hello, Syd!

נפתח בתמונה צבועה-ביד של מהנדס הטיסה סידני צ'למרס הצעיר, במדים כחולים ונאים ומבט אופטימי. שלום, סיד!

I also have a number of other photos of his in uniform, doing touristy things around India, such as buying souvenirs:

ויש גם כמה תמונות אחרות שלו במדים, עושה כל מיני דברים שתיירים עושים בהודו, כמו קניית מזכרות:

Riding a rickshaw (the writing on the back, which I didn't include here, says 'Calcutta' - the correct form of the name today is of course Kolkata - but I can't pinpoint the location):

נסיעה בריקשה (הכיתוב באחורי התמונה, שלא כללתי כאן, הוא 'כלכותה' - כיום הצורה הנכונה של השם היא כמובן קולקטה - אבל אני לא יכולה לזהות מיקום מדויק יותר):

Trying some local street food:

התנסות באוכל רחוב מקומי:

Tasting fruit fresh from seller

טעימת פירות טריים ישר מהמוכר

Horse-riding - although I suspect that might not have been a touristy thing as much as just a way to get places:

רכיבה על סוסים - אם כי אני חושבת שאולי זה לא היה כ"כ קטע של תיירים, אלא פשוט דרך להגיע ממקום למקום:

Taken at Dorothy's seat. I rode the horse up the hill-side for about 2000[?] ft. but had to walk down as it was too steep for the horse

צולם באוכף של דורותי. רכבתי על הסוסה כ-2000[?] רגל [600 מ'] במעלה הגבעה, אבל הייתי צריך לרדת ברגל כי זה היה תלול מדי בשביל הסוסה
[סליחה על ההנחה ש'דורותי' היא סוסה, אבל זה נשמע הגיוני מההקשר.]

And also fooling around with some local dress (improvised from a sheet? it has an improvised look about it), in a picture that really makes me think about my dad and his silliness:

וגם משתטה, עם לבוש מקומי (מאולתר מסדין? הוא נראה די מאולתר), בתמונה שממש מזכירה לי את אבא שלי עם האופי השטותניקי שלו:

But it wasn't all fun and games and playing tourist - after all, the reason he was in Asia in the first place was because of his military service, because of the War. I have some photos of his and his unit-mates, next to the airplanes they worked on:

אבל אי אפשר רק להשתטות ולתייר - בכל זאת, הסיבה שהוא היה באסיה בכלל היתה השירות הצבאי שלו, בגלל המלחמה. יש  לי כמה תמונות שלו עם חברים ליחידה, ליד המטוסים שעליהם עבדו:

(I don't really understand what they're doing with the propeller here, can someone explain?)

(אני לא מבינה מה בדיוק הם עושים כאן עם הפרופלור, מישהו יכול להסביר?)

And also some pictures of airplanes, mostly Avro Ansons (to be precise, the model is Avro 652A Anson - which, from what I've seen, was also used by Israel in the Independence War in '48 [they call it 625A there, but that's probably a mistake], so there's some chance these photos are actually from that time, when grandpa Sydney came to Israel with Mahal and joined the IAF, also as a flight engineer... it's all a bit confusing), some of them on the ground:

וגם תמונות של המטוסים עצמם, בעיקר מדגם אוורו אנסון (או ליתר דיוק, אוורו 652A אנסון - שלפי מה שראיתי שימש גם את ישראל במלחמת העצמאות, כך שיש סיכוי מסוים שהתמונות הן בכלל מהתקופה ההיא, כשסבא סידני הגיע לישראל עם מח"ל והצטרף לחיל האוויר, גם כן כמהנדס טיסה... זה עניין קצת מבלבל), חלקם על הקרקע:

I think that's probably him next to the plane, but hard to see.

נראה לי שזה בטח הוא, ליד המטוס, אבל קשה לראות.

This one's definitely an RAF airplane, though - a De Havilland Mosquito, to be precise.

אבל כאן זה בטוח מטוס של ה-RAF - דה הבילנד מוסקיטו, ליתר דיוק.

And some pictures were taken in the air (again, I can't be 100% sure from when they actually are, it's hard to see details on the planes):

ויש גם תמונות שצולמו בזמן טיסה (שוב, אני לא בטוחה ב-100% ממתי הן בדיוק, קשה לראות פרטים על המטוסים):

Definitely not RAF, but what symbol is it? A star or a star-of-David? If it's the latter, this should be an IAF airplane, and thus clearly not from WWII. Can anyone help?

בוודאי לא RAF, אבל איזה סמל זה בדיוק? כוכב או מגן דוד? אם זה מגן דוד, זה מן הסתם מטוס של חה"א הישראלי, ולפיכך בטח לא ממלה"ע השנייה. מישהו יכול לעזור לי עם זה?

And back to the mates - a cute series of photos shows grandpa Sydney and some anonymous friend of his, just doing stuff (including sleeping) around the camp:

ובחזרה לחבר'ה - סדרת תמונות חמודה אחת מציגה את סבא סידני ועוד איזה חבר אלמוני שלו, סתם עושים כל מיני דברים (כולל שינה) במחנה:

I mean, I'm not sure if it's actually a series of photos, I'm just guessing, because they're all stamped on the back with the official copyright mark of the British Air Ministry (which was a thing that existed back then). Since these are the only photos with this mark, I'm guessing that maybe there was some official photographer passing through the area, and my grandfather later purchased the photos where he and the anonymous friend appeared.

כלומר, אני לא בטוחה שזו אכן סדרת תמונות, אני רק מנחשת, כי כולן מסומנות באותה חותמת, בצד האחורי - חותמת זכויות יוצרים רשמית של משרד האוויר הבריטי (שאז עוד התקיים כישות עצמאית). מכיוון שאלה התמונות היחידות שנושאות את החותמת הזו, אני מניחה שאולי עבר באזור צלם רשמי כלשהו, וסבא שלי רכש ממנו אחר כך את התמונות שבהן הוא והחבר האלמוני הופיעו.

And here's another cute photo with one of his mates This one's also relatively important, because it's one of the only photos that give me some sort of a time frame - on the back it says 'April 1942 at Risal-Pur'. This gives me a bit of a lead, since the unit that was deployed in Risalpur during the War was RAF Squadron no. 31, but without any further details this is still not much more than a guess.

והנה עוד תמונה חמודה עם אחד החבר'ה שלו. זו גם תמונה חשובה יחסית, כי היא אחת היחידות שנותנות לי איזושהי מסגרת זמן - בצד האחורי כתוב 'אפריל 1942, בריסאל-פור'. זה נותן לי שביב של קצה חוט, כי היחידה שהייתה מוצבת בריסאלפור במהלך המלחמה היא טייסת 31 של חיל האוויר המלכותי, אבל בלי פרטים נוספים זה עדיין רק ברמת הניחוש.

And something else that's confusing to me - the following photo, which includes some kind of unit insignia with an elephant. It's not very clear on the scan, even though I tried making a clearer close-up, but the scroll at the bottom also seems to say 'G [or perhaps B, or 6] Batt., N.M.C.' - I'm not sure what kind of battalion it is, and whose, or even what N.M.C. stands for (possibly Navy and Marine Corps?), and I tried searching but found no battalion with an elephant symbol, so yeah, no idea what this is about.

ועוד משהו שמבלבל אותי - התמונה הבאה, שכוללת סמל יחידה כלשהו עם פיל. לא רואים כ"כ טוב בסריקה, למרות שניסיתי לארגן תקריב ברור קצת יותר, אבל על המגילה למטרה כתוב G Batt., N.M.C [יכול להיות שזה לא G אלא B או 6] - אני לא בטוחה גדוד של מי ושל מה, או אפילו מה זה בדיוק N.M.C (אולי ר"ת של Navy and Marine Corps, חיל הים והנחתים?), וניסיתי לחפש ולא מצאתי גדוד שהסמל שלו הוא פיל, אז כן, אין לי מושג מה הסיפור.

And the writing on the back only adds to my confusion:

והכיתוב בצד האחורי רק מוסיף לבלבול שלי:

The Two Italian Prisoners and one of our officers

שני השבויים האיטלקים ואחד הקצינים שלנו

Italian prisoners? What? Were there even Italian troops at the Asian front? Or maybe this photo isn't even from Asia, and was taken somewhere else? I tried searching, but got kinda lost. I really can't figure any of it out.

שבויים איטלקים? מה? היו בכלל איטלקים שנלחמו בגזרת אסיה? או שאולי התמונה הזו היא כבר בכלל לא מאסיה אלא מאיפשהו אחר? ניסיתי לחפש, אבל די הלכתי לאיבוד. אני פשוט לא מבינה כאן כלום.

And on that confused note (seriously, if anyone can help solve this, I'd be grateful), that's it for now. The next post will have a bunch of photos from various places around the Indian subcontinent and Asia in general, so if that's your thing, stay tuned for the next installment!

ובנימה מבולבלת זו (באמת, אם מישהו יכול לעזור לי לפתור את העניין הזה, אהיה אסירת תודה), זהו לבינתיים. הרשומה הבאה תכלול המון תמונות מכל מיני מקומות סביב תת-היבשת ההודית, ואסיה באופן כללי, אז אם אתם בקטע, חכו לפרק הבא!

---

Update, 27.7.2015: I've neglected this blog for a year (because, well, because it happened that way) but today it is the anniversary again, and in fact it is the 60th anniversary of Grandpa Sydney's death, so it feels right to at least update this post with all the helpful information I got from people last year.

First, from the comments: Inbal added the information that (a) the star on the airplane in that last flying picture is definitely a star-of-david, so this is from his IAF service rather than from WWII; and more importantly (b) that the NMC were the Native Military Corps, a segregated corps of South African blacks, which served in various non-combatant roles during the War (you can read a little more about them here, and this article seems interesting as well, although I only skimmed it). And since the Italians were involved in some battles in East Africa, it seems likely this is at least the general area we're talking about. Very cool! Thanks, Inbal!

עדכון, 27.7.2015: הזנחתי את הבלוג בשנה האחרונה (כי, נו, ככה יצא), אבל הנה הגענו שוב ליום השנה, ולמעשה היום עברו שישים שנה בדיוק למוות של סבא סידני, אז חשבתי שכדאי לפחות לעדכן כאן ולהוסיף את כל המידע המועיל שקיבלתי מאנשים בזמנו.

אל"ף: רדו נא לתגובות, לקרוא את מה שהוסיפה ענבל, במיוחד לגבי ה-NMC, ה-Native Military Corps של צבא דרום אפריקה (אפשר גם לקרוא עליהם עוד כאן, וגם במאמר הזה שרק רפרפתי עליו אבל הוא נראה מרתק); ומכיוון שהאיטלקים היו מעורבים בכמה קרבות במזרח אפריקה, זה נותן לנו לפחות מושג כללי לגבי האזור המדובר. ממש מגניב! תודה, ענבל!

Second, from Facebook: my friend Uri turned out to be a font of knowledge regarding WWII airplanes. Regarding the group picture, he first identified the plane as a Mosquito, and then added: "The skin of both engine nacelles is dismantled, which is the way to access engines for maintenance. The plane is on crutches but engines and weapons are still mounted so it's probably undergoing second-tier maintenance of some kind. There are 12 men on the photograph; they are dressed sloppily; one of them is a corporal. I assume therefore that they belong to a maintenance detail of some sort and are not crew (Mosquito crews consisted of two officers, a pilot and a navigator, who would be unlikely to be photographed with sloppily dressed enlisted men)."
Regarding the propeller picture, he said: "It looks like it's an engine from a crashed plane - the propeller appears to be bent beyond repair. The engine is radial. It is smaller than Wasps of the B17 and it does not have cowling like the engines of the Mosquito. It also has an air inlet above the engine. It is consistent with the Bristol Beaufighter, which was fairly ubiquitous, but I'm not sure."
Thanks, Uri!
[I couldn't find any WWII airplane named or nicknamed 'Wasp' - although it's a bit hard to search since the WASP were also the Women's Airforce Service Pilots - but later got a correction from my BF Dan that it was actually a type of (radial) engine, the Pratt & Whitney Wasp, so that makes more sense. Also, here are the B-17 (nicknamed The Flying Fortress) and the Bristol Beaufighter.]

בי"ת: בפייסבוק, ידידי אורי שפע ידע על מטוסי מלה"ע השנייה. לגבי התמונה הקבוצתית, הוא קודם כל זיהה את המטוס כמוסקיטו, ואז הוסיף: "המעטפת של שני קני המנוע מפורקת; כך היו מגיעים למנועים לצורך תחזוקה. המטוס מוחזק עם תמוכות אבל המנועים והנשק עדיין מורכבים עליו, אז נראה שהוא במהלך איזושהי תחזוקה בדרג ב'. יש בתמונה 12 איש; הלבוש שלהם מרושל; אחד מהם הוא בדרגת קורפורל [רב"ט]. לפיכך, אני מניח שהם שייכים ליחידת תחזוקה כלשהי ולא לצוות המטוס (צוותי המוסקיטו כללו שני קצינים, הטייס והנווט, ולא סביר שהם יהיו מוכנים להצטלם עם חוגרים בלבוש מרושל)."
לגבי התמונה עם הפרופלור, הוא כתב: "נראה שמדובר על מנוע של מטוס שהתרסק - הפרופלור נראה מעוקם באופן חסר תקנה. המנוע הוא רדיאלי. הוא קטן יותר מהוואספ של ה-B17, ואין לו כיסוי מנוע כמו של מטוסי מוסקיטו. יש גם פתח לכניסת אוויר מעל המנוע. הפרטים האלה מתאימים לבריסטול בופייטר, שהיה אז בכל מקום בערך, אבל אני לא בטוח."
תודה, אורי!
[לא הצלחתי למצוא מטוס ממלה"ע השנייה שנקרא או כונה 'וואספ' - אם כי קצת קשה לחפש מפני ש-WASP הם גם ראשי התיבות של ה-Women's Airforce Service Pilots, טייסות שירות חיל האוויר - אבל הבנזוג תיקן אותי אח"כ שהכוונה הייתה למעשה למנוע (רדיאלי) מדגם וואספ של חברת פראט & וויטני, אז זה יותר הגיוני. וחוץ מזה, הנה ה-B-17 (שכונה 'המבצר המעופף') והבריסטול בופייטר.]

And third, from email: Yuval talked about the IAF Avro Anson planes (which are described here [Hebrew link], including the two seen in the pictures I have, the G-AIFB and the G-AIFC):
"There's an Avro Anson plane that got to Israel in pieces (in 1949) and was assembled (by the Aero Club or maybe by the air force). You can see the plane being assembled, in silver paint in an airfield (I think Ramat David) and in IAF paint (twice, in low flight over a field, and over the sea, I think near Haifa).
There's an Avro Anson that "crashed" during landing - that's why it's sitting on the ground, with a bent propeller. I wonder who's the engineer that responsible for that."
[This is about the plane that Uri identified as (probably) a Beaufighter; Yuval doesn't insist about his own idea, and I of course have no way to judge which one is right, so as far as I'm concerned both are possible options.]

He also mentioned that Wikipedia tells about an attempt to smuggle some Avro Anson planes from the UK to Israel during the Independence War [the English Wikipedia entry doesn't have those details, but you can read about it here], one of which was forced into emergency landing near Milan, which caused him to come up with an interesting idea:
"Another theory about the crashed plane - all the places that talk about the failed smuggling of the planes only mention the pilots. But there were 11 crew members in 4 planes that arrived in Greece. Which means they also had flight engineers (that makes sense, they were flying tincans over a long distance.
Idea - the fifth plane, that had an emergency landing **in a tilled field near Milan** was flown by Arnold Ilowite and some engineer. It was fixed within 10 days and flown to the Urbe airfield near Rome.
Who was the engineer, was it Syd? And is it a photo of them with the plane after the emergency landing?"

Although later on, after looking at the picture attached below (in the Hebrew part), the conclusion was that it is not the same airplane, or at least not the same crash landing.
Anyway, this is all very cool and enlightening. Thanks, Yuval!

וגימ"ל: באימייל, יובל דיבר על מטוסי אוורו אנסון של חיל האוויר (שמתוארים כאן, וביניהם אפשר למצוא את השניים שמופיעים בתמונות אצלי, G-AIFB ו-G-AIFC):
"יש שם מטוס אוורו אנסן של חיל האויר שהגיע בחלקים לישראל (שנה 1949) והורכב (ע"י קלוב התעופה או אולי כבר חיל האויר). רואים את המטוס בהרכבה, בצבע כסף בשדה תעופה (רמת דוד לדעתי) ובצבעי חיל האויר הישראלי (פעמיים, בטיסה נמוכה מעל שדה ומעל הים סביבות חיפה לדעתי).
יש שם מטוס אוורו אנסן ש"התרסק" בנחיתה - לכן הוא יושב על הרצפה והמדחפים עקומים. מעניין מי היה המהנדס שאחראי לזה."
[זה אותו המטוס שאורי זיהה כבופייטר (כנראה); יובל לא מתעקש על הזיהוי שלו, ולי אין שום דרך לשפוט מי צודק כמובן, אז שתי האופציות תלויות ועומדות מבחינתי.]

הוא גם ציין שבוויקיפדיה מתואר נסיון הברחה של כמה מטוסי אוורו אנסון מאנגליה לישראל במלחמת העצמאות, שבה אחד מהם נאלץ לנחות נחיתת אונס ליד מילאנו, מה שהוביל אותו להעלות רעיון מעניין:
"תאוריה נוספת בקשר למטוס המרוסק - בכל המקומות שמדברים על ההברחה הכושלת של המטוסים מצויינים רק הטייסים. אבל 11 אנשי צוות ב-4 מטוסים הגיעו ליוון. משמע- היו איתם מהנדסי טיסה (הגיוני, הם הטיסו גרוטאות למרחק רב).
רעיון- את המטוס החמישי שנחת נחיתת אונס **בשדה חרוש ליד מילאנו** הטיס ארנולד אילווייט ועוד מהנדס כלשהו. הוא שופץ תוך 10 ימים והוטס לשדה התעופה אורבה ליד רומא.
מי המהנדס האם זה סיד? והאם זו התמונה שלהם עם המטוס אחרי נחיתת אונס?"
אם כי בהמשך, ולאחר שמצא את התמונה שלהלן, המסקנה הייתה שכנראה שלא מדובר על אותו המטוס, או לכל הפחות לא על אותה ההתרסקות:

בכל אופן, כל זה מגניב ומחכים מאוד. תודה, יובל!

It is so awesome to have such knowledgeable friends, and I'm sorry I didn't get around to updating all this stuff sooner.

And what about the other posts I promised, with the rest of Grandpa Sydney's photos? I hope to get around to that later in the summer. We shall see...

כ"כ מעולה שיש לי חברים שיודעים כל כך הרבה, ואני מצטערת שלא יצא לי לעדכן עם כל הדברים האלה קודם.

ומה לגבי הפוסטים האחרים שהבטחתי, עם כל שאר התמונות של סבא סידני? אני מקווה להגיע אליהם מתישהו בהמשך הקיץ. נחיה ונראה...

A Night Without Morals - לילה ללא מוסר

פוסט ראשון ל-2011, וחשבתי שראוי להתחיל בצלצלי תרועה. אז הנה משהו מעניין; זו לא גלויה, או תמונה, כמו רוב מה שיש לי, אלא סוג של פלייר פרסומי, או כרטיס, ממועדון לילה במערב ברלין. ויש פה גם סיפור מעניין למדי.

First post of 2011, and I thought we should start with a bang. So here is something interesting. It's not a postcard, or a photo, like most of the things I have, but a kind of commercial flier, or ticket, from a West Berlin nightclub. And there's quite an interesting story to it, too.

אבל את הסיפור לא ידעתי, כשקניתי את הדבר הזה. סתם חשבתי שזה מגניב. הנה, תסתכלו:

I didn't know the story when I bought it, though. I just thought it was cool. Take a look at this thing:

צד קדמי:

Front:

יאללה מסיבה!
בעזרת גוגל תרגום הצלחתי להבין מה מפורסם כאן: מופע בסגנון פריסאי בשם Nacht ohne Moral - 'לילה ללא מוסר' - מה שכבר נשמע, אממ, מעניין, אפילו לפני שמבטיחים שם '20 בחורות יפות', 'סנסציות בחצות', ואטרקציות כמו 'אמבט השמפניה של מאדאם פומפדור', 'קרב הפרחים בניס' (שקשור לאירוע אמיתי בקרנבל של ניס, דרך אגב), 'פרודיה על ג'וזפין בייקר' ו'ציפורי גן עדן של הים הדרומי' (ועוד 20 אטרקציות אחרות!). אפשר כבר לקבל מושג על איזה מין סוג של אירוע - ושל מקום - זה היה, ובעזרת קלישאות קולנועיות על מערב ברלין בתקופת תחילת המלחמה הקרה, התמונה מקבלת גם נפח: שמפניה ומרטיני ועשן סיגריות, ומרגלים כמובן. אפשר לדמיין את זה, לא? מרגלים לבושי טוקסידו שעושים חיים אבל לא שוכחים להעביר מבט חשדני על שאר החדר ולהחזיק אקדח בכיס נסתר; או מרגלים במעיל ארוך ומגבעת, יושבים בפינה אפלה ומעשנים בשרשרת, משרבטים משהו לעצמם וממלמלים בזעף מתחת לשפם המזויף בזמן שהם מחכים למרגלות יפהפיות שמדברות בלחישות צרודות ומסתוריות. כך כך קל לדמיין את כל זה; ראינו את זה כבר באינספור סרטים. ולכן כל כך התלהבתי כשהפכתי את הכרטיס (אני לא לגמרי בטוחה שזה כרטיס, אבל כתוב למטה 'כניסה לאחד', אז זה נראה סביר) וראיתי את השרבוטים מאחור. זה מתאים לתמונה הזו בדיוק.
[דרך אגב, אני עומדת לעשות משהו שלא עשיתי די מזמן, ולשים את כל הפרטים שמצאתי על המועדון - ועוד כמה דברים על ג'וזפין בייקר - בסוף הפוסט, אחרי ג'אמפ-קאט. אני חושבת שזה מרתק, אבל אם אתם רוצים לדבוק בסיפור המרגלים הדמיוני, אתם יכולים להתעלם מכל הקטע על מה שקרה באמת.]

Heyo, party time!
With the help of Google Translate, I figured out what it's advertising: a Parisian revue called Nacht ohne Moral - 'A Night Without Morals' - which already sounds, umm, interesting, even before it goes on to promise '20 pretty ladies', 'sensations at midnight', and attractions such as 'the champagne bath of Madame Pompadour', 'Flower Battle in Nice' (this is related to an actual event in the carnival in Nice, by the way), 'Josephine Baker parody' and 'birds of paradise of the South Sea' (and 20 other attractions!). Already, you get a picture of the kind of event, and the kind of place, this must have been - and with the help of some movie clichés about early-cold-war-era West Berlin, this picture gets fleshed out with champagne and martinis and cigarette smoke, and of course, spies. You can imagine it, can't you? Spies in tuxedos, having a grand old time, but keeping a watchful eye on the room and a pistol in a secret pocket; or spies in trenchcoats and fedoras, chain-smoking in a dark corner, scribbling something and muttering under their fake moustache as they wait for gorgeous lady-spies that speak in mysterious, hoarse whispers. It's so easy to imagine it; we've seen it in countless movies. Which is why I got all excited when I turned over the ticket (I'm not sure it actually was a ticket, but it does say 'admission: 1' at the bottom, so it seems likely) and saw the scribbles on the back - they fit into this image perfectly.
[By the way, I'm going to do something I haven't done in a long while, and put all the details I found about the club - plus some stuff about Josephine Baker - at the end of the post, after a jump cut. I think it's fascinating, but if you want to stick to the imaginary spy story, go ahead and ignore all the real-life stuff.]

צד אחורי:

Back:

אז בעצם יש כאן שלושה דברים נפרדים - או בכל אופן, יש שלושה סגנונות של כתב יד ושלושה כלי כתיבה שונים. בעט כחול כהה יש רשימה של ארבעה מקומות ומספרי הטלפון שלהם; המלה verlag, שעל פי וויקיפדיה פירושה 'הוצאה לאור', חוזרת כמה פעמים (אולי יש כאן סופר מתחיל שמנסה למצוא מו"ל לכתב היד שלו?), ובפריטים מס' 1 ו-3 יש גם משהו שנראה כמו ציון שעה (4.15 ו-4.35, בהתאמה - אולי פגישות עם נציג ההוצאה?). למרבה הצער, לא הצלחתי למצוא אף אחד מהשמות האלה בחיפוש גוגל. בצד שמאל, בעט כחול בהיר יותר, ובכתב יד מחודד ואלגנטי קצת יותר, כתוב Omnibus 19, קו 19 באוטובוס, מן הסתם. ולמטה, בעפרון, שם של מישהו, כנראה (די קשה לי לקרוא את הכתב הזה).

Right, so we have three different things, basically - three different handwriting styles, and three different writing instruments, anyway. In a dark blue pen there's a list of four places and their phone numbers; the word verlag, which according to Wikipedia means 'publisher', recurs a few times (maybe we have a beginning author, trying to find someone to publish his manuscript?), and in items 1 and 3 there is also something that looks like a time (4.15 and 4.35, respectively - maybe meeting a representative of the publisher?). Unfortunately, I couldn't find any of those names on Google. On the left, in a lighter blue pen and a slightly more pointy and elegant handwriting, it says Omnibus 19, which is of course bus #19. And at the bottom, in pencil, something that looks like somebody's name (it's hard for me to read this handwriting).

כמובן שכל זה בהחלט יכול להיות חסר משמעות. זאת אומרת, זה בהחלט יומיומי למדי. מישהו היה צריך לרשום כמה דברים, לקח פיסת נייר ורשם אותם מאחורה; אחר כך נוספו עוד כמה רשימות לאותה פיסת נייר שימושית. פשוט מאוד.
אבל כמו שבזכות הקלישאות הקולנועיות קל מאוד לדמיין את מועדון הלילה האפלולי שאפוף בעשן סיגריות ואווירת שחיתות ושורץ מרגלים, כך גם קל לדמיין שיש מאחורי זה כל מיני ענייני ריגול. אולי זה צופן. אולי השמות של חברות הוצאה לאור הן רק כיסוי למשהו אחר, והשם בתחתית הדף הוא שם-המרגל המזויף של מישהו, וקו 19 הוא חלק מתכנית מפגש מסובכת ('תעלה על האוטובוס ברחוב X, וסע שלוש תחנות. אני אהיה בצד השני של הרחוב. אל תיצור קשר עין, פשוט לך אחריי'). אולי יש שלושה סגנונות כתב יד כי הכותב התאמן בזיוף! אפשר לדמיין כאן כל מיני עלילות, ברגע שמתחילים את קו המחשבה הזה.

Of course, this could all be meaningless. I mean, it's really quite mundane. Someone needed to write down some info, grabbed a piece of paper, and wrote on the back; then later, other notes were made on the same handy piece of paper. So very simple.
But just like all the movie clichés make it easy to imagine the dark, smoky nightclub teeming with debauchery and spies, it's also easy to imagine that there is some spy business behind this. Maybe it's coded. Maybe the names of publishing firms are just a cover for something else, and the name at the bottom is somebody's fake spy name, and bus #19 is part of a complicated meeting plan ('Take the bus at X Street, and travel three stops. I will be across the street. Don't make eye contact, just follow me'). Maybe there are three different handwriting styles because the guy was practising his forgery skills! There are all sorts of plots that can be imagined here, once you take this line of thought.

וכאן אפשר היה להניח לעניין. אבל אני נהנית ממחקרי-גוגל הקטנים שלי, כשיוצא לי לעשות אותם, אז אם מעניינים אתכם קצת פרטים אמיתיים על המקום ניתן למצוא אותם אחרי הג'אמפ-קאט.

And this could be where we leave it. But I like doing this little Google-based research, when I can, so if you're interested in some real details about the place, you can find them under the jump.

The Lady from Skierniewice - האדונית מסקערניעוויץ

I guess I could have started with this lady, since this picture is the indirect cause for the whole blog, but, well, I didn't. She goes with the gentleman from the previous post, at least in my mind, since I found both photos at the same store. And I like her a lot, too; I like her pose, gentle yet mysterious, and I like the dramatic shadow, and I think it's all very beautiful.

אני מניחה שיכלתי לפתוח בתמונה הזו דווקא, כי היא היתה, בעקיפין, הגורם שהביא ליצירת הבלוג, אבל נו, לא כך היה. היא קשורה לאיש מהתמונה הקודמת, לפחות בראש שלי, כי מצאתי את שתי התמונות באותה חנות. ואני מאוד אוהבת גם אותה; אני אוהבת את התנוחה העדינה-אך-מסתורית שלה, ואת הצל הדרמטי, ובכלל, התמונה הזו נורא יפה בעיניי.

But unlike our dapper gentleman, this picture has a little hint of where it came from. The photographer's stamp in the corner. Here it is below, slightly blown up and enhanced - again, only as much as my limited means and skills allow, but in this case, it was enough.

לעומת האדון האלגנטי, עם זאת, בתמונה הזו היה רמז קטן למקום המוצא שלה. חותמת של הצלם, בפינה. הנה היא, להלן, קצת מוגדלת ומשופצת - שוב, רק עד כמה שאני מסוגלת, עם האמצעים והכישורים המוגבלים שלי, אבל במקרה שלפנינו, זה הספיק.

The name "L. Karp" is pretty clear; so are some of the letters of the name below, although some of them have faded quite a bit. But typing the first letters into Google, S-K-I-E-R-N - one of the first autocomplete suggestions on the list was 'Skierniewice' (and once I saw the name, I could read it in the stamp pretty well). It's a town in Poland, about halfway between Warsaw and Lodz.

השם 'L. Karp' די ברור; גם כמה אותיות מהשם שמתחתיו עוד קריאות, למרות שחלקן נמחקו. אבל כשהקלדתי בגוגל את האותיות הראשונות, S-K-I-E-R-N - אחת ההצעות הראשונות ברשימה היתה 'Skierniewice' (וברגע שראיתי את השם, כבר יכלתי לקרוא אותו בחותמת די בקלות). זו עיירה בפולין, בערך במחצית הדרך בין ורשה ולודז'.

View Larger Map

Not only that, but with great luck, another photograph taken by Mr. Karp in 1913 made it to the internet, thanks to a Yiddish newspaper that happens to appear in it. The stamp with his name and hometown can be seen pretty well, there, although the style is different. I'm guessing that the picture I have is later, prom the 20s or 30s, since my limited knowledge of art history suggests that the stamp's style is closer to Art Deco. We can imagine Mr. Karp deciding to revamp the logo a little, make it more Modern, something to draw in those sophisticated urbanites who've been to Berlin and seen Bauhaus.

לא זו בלבד, אלא שבמזל גדול, תמונה אחרת שצילם האדון קארפ מסקערניעוויץ (או סקרנביצה, אבל הכתיב היידי חביב בעיניי משום מה) ב-1913 הגיעה גם היא לאינטרנט, בזכות עיתון יידי שמופיע בה. את החותמת, ובה שמו ושם העיר, אפשר לראות שם היטב, אם כי הסגנון שלה שונה. אני מנחשת שהתמונה שאצלי מאוחרת יותר, משנות ה-20 או ה-30, כי מתוך הידע המוגבל למדי שלי בתולדות האמנות נדמה לי שסגנון החותמת שלה קרוב יותר לאר-דקו. אפשר לנחש שמר קארפ החליט לשפץ קצת את הלוגו, שיהיה יותר מודרני. משהו שימשוך את העירוניים המתוחכמים, שכבר היו בברלין וראו באוהאוס.

And then... then came the War.
I tried looking through the Yad VaShem name database, and found, not him exactly (and definitely not the unnamed lady in the picture), but his daughters. Two of them, Khana and Szewa, were also photographers, and appear to have died in the war; the third sister, Varda, filled out 'Pages of Testimony' for them (twice, it appears - I apologise for not including the links, since they do not work for me for some reason, but you can look for yourselves if you want [Update, June 4 2012: Yad VaShem changed their website a bit, and it seems that now I can link directly to the pages]). She survived, and at least as late as 1999 was living in Tel Aviv. Maybe somebody who knows Varda Gilboa will somehow get here. Maybe she is still alive. Maybe she can tell the story of her father, Lipman Karp, and his photo studio. Maybe she will even recognise this picture.
Maybe not.
The story is out there, somewhere, even if we'll never discover all of it. And I think it's all very beautiful.

ואז... אז היתה המלחמה.
חיפשתי בארכיון יד ושם, ומצאתי לא אותו בדיוק (ובטח שלא את המצולמת האלמונית), אבל את הבנות שלו. שתיים מהן, חנה ושֵׁיבע, עסקו גם הן בצילום, וכנראה שנספו; אחותן ורדה מלאה 'דפי עד' עבורן (פעמיים, כנראה; אני מתנצלת שלא צירפתי קישורים, כי משום מה הם לא עובדים לי, אבל אתם יכולים לחפש בעצמכם [עדכון, 4.6.2012: יד ושם שינו קצת את האתר, ועכשיו אני יכולה לקשר ישירות לדפים]). היא שרדה, ולפחות ב-1999 עדיין חיה בתל אביב. אולי מישהו שמכיר את ורדה גלבוע יגיע לכאן. אולי היא עדיין חיה. אולי היא יכולה לספר על הסטודיו של אבא שלה, ליפמן קארפ. אולי היא אפילו תזהה את התמונה.
ואולי לא.
הסיפור קיים, איפשהו, גם אם לעולם לא נגלה את כולו. וזה נורא יפה בעיניי.

---

Update (June 4 2012): Not long ago I was looking at the blog statistics and saw that someone got here through searching "varda gilboa" (on Google Uruguay, if it matters). I got a bit curious and tried the search myself, and among a few irrelevant results I ran into this. Scroll down a bit, she's there. Just one line, though: 'Born in Poland in 1914. Composer. Lived in Israel.' The biographical details fit what we know so far, so I wouldn't be surprised if it the same person. And the detail about her being a composer - this was interesting. So I tried a Hebrew search, to see if I can find what she composed, and came up with two songs, one nearly forgotten, one immensely popular. The first one is a little song called 'Ruach Ruach' ('Wind, O Wind'), which was sung by the marvelous Chava Alberstein when she was very young, in a song festival in 1967 (it was surprisingly hard to find online, but you can hear it in this recording, starting around the 15-minute mark). The second is 'Happy Birthday'. No, not the one most English-speakers will be thinking about, which was composed by Patty and Mildred Hill; but this Hebrew birthday song is just as popular, over here, and similarly serves as a 'default' birthday song. You can hear a typical example in the video below. This is one of those songs that are so popular that you usually don't even stop to think that they had a composer - but they did, and she was (probably) the daughter of photographer Lipman Karp. What a fasinating story this is turning out to be.
(I was gonna say something like 'Next time you sing Happy Birthday, think of her', but holy crap, why would you do that? That would be depressing. You do not want to think about the Holocaust on someone's birthday. So, yeah, don't do that. But just know she composed it.)

עדכון (4.6.2012): הסתכלתי לא מזמן בסטטיסטיקות של הבלוג וראיתי שמישהו הגיע לכאן בחיפוש של "varda gilboa" (בגוגל אורוגוואי, אם זה משנה). זה סקרן אותי קצת, וניסיתי לחפש בעצמי, ובין כמה תוצאות בלתי-רלוונטיות בעליל נתקלתי גם בזה. תגללו קצת למטה ותראו אותה. רק שורה אחת: 'נולדה בפולין ב-1914. מלחינה. חיה בישראל.' הפרטים הביוגרפיים מתאימים למה שידוע לנו עד כה, אז לא יפתיע אותי אם אכן מדובר באותה אישה. והפרט על זה שהיא מלחינה - זה בהחלט נראה לי מעניין. אז ניסיתי לחפש בעברית ולראות אם אני יכולה למצוא מה בדיוק היא הלחינה, ועלו ברשתי שני שירים, אחד עלום למדי ואחד פופולרי מאוד. הראשון הוא שיר בשם 'רוח רוח'; לא זה שאתם חושבים עליו, שכתבה מרים ילן-שטקליס ושרו כל מיני זמרים, ביניהם אריק איינשטיין, אלא אחד אחר, שכתב אוריאל אופק, ושרה חווה אלברשטיין הצעירה מאוד בפסטיבל הזמר והפזמון של 1967 (היה לי קשה להפתיע למצוא את השיר הזה ברשת, אבל אפשר לשמוע אותו בהקלטה הזו - יחד עם יורם ארבל צעיר אחד, ועוד כל מיני קולות מוכרים יותר ופחות - החל מדקה 15 לערך). השיר השני הוא 'היום יום הולדת'. כן, הזה - השיר שהוא פחות או יותר ברירת המחדל של שירי יום הולדת (הקלטה שלו היה קל בהרבה למצוא, ובחרתי אחת שמדגימה פחות או יותר איך בדרך כלל שומעים אותו), שהוא כל כך פופולרי שבדרך כלל אפילו לא עוצרים לחשוב שמישהו הלחין אותו. אבל הייתה לו מלחינה, והיא הייתה (ככל הנראה) הבת של ליפמן קארפ, הצלם. איזה סיפור מרתק מתגלגל פה.
(עמדתי להוסיף משהו כמו 'בפעם הבאה שאתם שרים "היום יום הולדת" תחשבו עליה', אבל אלוהים אדירים, למה שתעשו דבר כזה? זה ממש מדכא. אתם לא רוצים לחשוב על השואה ביום הולדת של מישהו. אז, כן, אל תעשו את זה. פשוט תדעו שהיא הלחינה את השיר.)