The Orchard Show - הפרדס מופיע

Today, a short post, and a rescue mission (of sorts).

היום יהיה פוסט קצר, עם משימת חילוץ והצלה (בערך).

The reason I picked up this photo wasn't because of what's in it, or even what's on the back. It was because the picture was falling apart, flaking off - and I just couldn't leave it behind, where it might get completely destroyed. So I kept it carefully, and when I got home, well, I wish I had some fancy preservation techniques, but all I really could do is get some shrink-wrap around it, to (hopefully) stop the flaking. That's why the scan below has these weird lines on it, because it didn't stick straight and I didn't want to lift it and risk doing more damage. Not that there's much to see even without that:

הסיבה שאספתי את התצלום הזה לא הייתה בגלל משהו בתמונה, או אפילו בכיתוב מאחורה. לקחתי אותו פשוט כי התצלום עצמו היה על סף התפרקות והתפוררות - ולא יכולתי להשאיר אותו בשטח, כי אולי הוא ייהרס לגמרי. אז שמרתי אותו בזהירות, וכשהגעתי הביתה, נו, הלוואי שהיו לי טכניקות שימור משוכללות כלשהן, אבל אין לי, אז יכולתי רק לעטוף אותו בניילון נצמד בתקווה שזה יעצור את ההתפוררות. לכן יש את הקווים המוזרים האלה על התמונה הסרוקה שלמטה, כי זה נדבק לי עקום ולא רציתי להרים את הניילון מחשש שזה רק יגרום יותר נזק. לא שיש הרבה מה לראות, גם בלי הקווים:

Grass, trees, fancy white shirts, produce boxes; most likely, this is something like a Shavuot ceremony in a kibbutz or moshav. The two words on the back strengthen this impression.

דשא, עצים, חולצות לבנות חגיגיות, תיבות של תוצרת חקלאית; סביר להניח שמדובר על טקס שבועות בקיבוץ או במושב. שתי המלים שבצד האחורי מחזקות את הרושם הזה.

'The Orchard Show' - with 'orchard' here meaning specifically a citrus (especially orange) orchard, which are somewhat of a local pride (or at least used to be, before we sold the rights on the name to Spain). Anyway, that also brings to mind a Shavuot ceremony, celebrating the various agricultural products of the kibbutz/moshav. They would have the orchard part of the show, and something like wheat fields or tomatoes or dairy farming, or whatever else they had there, and they would have tractors on parade, all cleaned up and decked with hay and flowers, and maybe the kids (wearing white, and also decked with flowers) could get tractor rides.

'הפרדס מופיע' - וישר חושבים על הגאווה הישראלית של פרדסי תפוזים (לפחות לפני שמכרנו את הזכויות על השם 'ג'אפה' לספרד), וגם על טקסי שבועות ועל חגיגות ענפי המשק השונים בקיבוץ/מושב. אז בטח הייתה ההופעה של הפרדס, ומשהו של, נניח, שדות החיטה או העגבניות או הרפת, או מה שלא גידלו שם, ומצעד הטרקטורים, יפים ונקיים ומקושטים בחציר ופרחים, ואולי הילדים (בחולצות לבנות וזרי פרחים כמובן) יוכלו לנסוע על טרקטור.

I remember a few ceremonies like that, at the moshav where my dad grew up, when I was a kid. I suppose they're still happening, but I wonder if the atmosphere around them is the same, even for the kids. Things change. Children grow up. Agricultural areas, such as orchards, become built over. Communal settlements become more privatised, for better (the communal 'children houses', where kids were raised together away from their parents, were apparently quite traumatising for many people, and are generally considered a failed experiment) or for worse (loss of solidarity and a communal spirit and so on).
Some things fall apart, like this picture.

אני זוכרת כמה טקסים כאלה, במושב של אבא, כשהייתי ילדה. בטח עדיין יש טקסי שבועות, אבל אני תוהה אם האווירה נשארה אותו הדבר, אפילו לילדים. דברים משתנים. ילדים גדלים. שטחים חקלאיים כמו פרדסים הופכים לשטח בנוי. יישובים שיתופיים הופכים לפרטיים יותר, לטוב (נראה לי שבתי הילדים כבר מזמן הוכרזו רשמית כניסוי כושל עתיר-טראומות) ולרע (אובדן הסולידריות והערבות ההדדית וכו').
ויש דברים שמתפרקים, כמו התצלום הזה.

I don't know where or when it's from, or who these people are, or much else (tried to google the phrase, but nothing relevant came up). But I still like this image, and I did the best I could to keep it intact, at least for a little longer.

אני לא יודעת מאיפה או ממתי הוא, או מי האנשים האלה, או הרבה פרטים אחרים (נסיון לגגל את הצירוף לא מעלה שום דבר רלוונטי). אבל אני בכל זאת אוהבת את התמונה, ועשיתי מה שיכלתי כדי לשמור עליה שלא תתפרק, לפחות בזמן הקרוב.

And while we're on a sad note, this recent post at the blog Forgotten Bookmarks (I can't remember at the moment who sent me the link to this lovely blog, where the owner of a used book store posts various items he finds inside books - Yuval, was it you? - but anyway, thanks for it) has a little story found in a newspaper clipping, which is sad and beautiful and makes me think of the sort of thing I do here, too. It's a good read, and a good blog.

ואם כבר אנחנו מתעצבים, באחת הרשומות האחרונות בבלוג Forgotten Bookmarks (אני לא זוכרת כרגע מי שלח לי את הקישור לבלוג המקסים הזה, שבו בעל חנות ספרים משומשים מעלה רשומות על כל מיני פריטים שהוא מוצא בתוך ספרים - יובל, אולי אתה? - אבל תודה בכל אופן) יש סיפור קטן מתוך גזיר עיתון, והוא יפה ועצוב והוא מזכיר לי את סוג הדברים שגם אני עושה כאן. שווה לקרוא, ושווה להכיר את הבלוג הזה.

And that's all for now. Obligatory Facebook page reminder, for those who like Facebook things: It's here. See you next time!

וזה הכל לעת עתה. להלן התזכורת ההכרחית לעמוד הפייסבוק, למי שבקטע של פייסבוק: הוא כאן. להתראות ברשומה הבאה!