Sydney's Photos, pt. 1 - התמונות של סידני, חלק א

We'll get back to straightforward escapism soon, but first, something a little different.

נחזור לאסקפיזם של ממש בקרוב, אבל קודם כל, משהו קצת שונה.

Some years ago, I decided to make a post about some things that used to belong to my grandfather, Sydney Chalmers, who died on 27.7.1955 in an El Al flight shot down over Bulgaria. In the time since I occasionally thought to continue with this - for a while I was slightly obsessed about finding details about his military service in the RAF (or maybe SAAF? I'm not 100% sure even about that) in WWII, which unit he served in and so on - but it got complicated, and I couldn't find any answers, and eventually I gave up.

לפני כמה שנים, החלטתי להעלות רשומה על כמה דברים שהיו שייכים לסבא שלי, סידני צ'למרס, שמת ב-27.7.1955 בטיסת אל-על שיורטה מעל בולגריה. בזמן שחלף מאז חשבתי מדי פעם אולי להמשיך את העניין - לזמן מה גם הייתה לי אובססיה מסוימת למצוא פרטים על השירות שלו בחיל האוויר הבריטי (או הדרום אפריקאי? אפילו לגבי זה אני לא בטוחה ב-100%) במלחמת העולם השנייה, באיזו יחידה שירת וכו' - אבל הסתבכתי עם זה, ולא קיבלתי תשובות, ובסוף ויתרתי.

Still, at my parents' place we have, in boxes containing a mess of family pictures from various times, a whole load of photos that grandpa Sydney took around the time of his military service, and they're rather interesting, so on the anniversary of his death I thought I could share some of them. Like in the previous post about him, it's sort of a way to get to know this grandfather that I never knew, through little details. The places he visited, the things he took photos of, the things he wrote on the back of the photos, they're all little fragments of his life back then, and it fascinates me to see all this. And since we really have quite a lot of photos, and I don't want to make one post that is too image-heavy, I'll make a series of them over the next days (or however long it takes me), and this, as you can glean from the title, is the first one.
(And if by any chance somebody reading this knows about these things better than I do, and can figure out how to recognise the specific unit, or any other information, or databases that might be helpful for my searches - because just looking online didn't work out that well so far - I'd love to hear about it. Thanks.)

ובכל זאת, יש לנו בבית של ההורים, בקופסאות מבולגנות עם המון תמונות משפחתיות מכל הזמנים, גם לא מעט תמונות שסבא סידני צילם בסביבות השירות הצבאי שלו, והן מעניינות מאוד, אז חשבתי שלרגל יום השנה לפטירתו אחלוק כאן כמה מהן. כמו ברשומה הקודמת שכתבתי עליו, זו מין דרך להתוודע לסבא הזה, שמעולם לא הכרתי, באמצעות פרטים קטנים. המקומות שבהם ביקר, הדברים שצילם, הדברים שכתב על התמונות, אלה רסיסים קטנים מתוך החיים שלו אז, ומרתק אותי לראות את כל זה. ומכיוון שיש די הרבה תמונות, ואני לא רוצה להעמיס את הכל על רשומה אחת, אעלה סדרת רשומות לאורך הימים הקרובים (או כמה זמן שייצא), וכפי שניתן להסיק מהכותרת זוהי הראשונה שבהן.
(ואם במקרה קורא כאן מישהו שמבין בעניינים כאלה יותר ממני ויודע איך לזהות את היחידה הספציפית, או כל מידע אחר, או יודע על מאגרי מידע שיוכלו לעזור לי בחיפושים - כי סתם בחיפוש באינטרנט לא ממש הצליח לי עד כה - אשמח לשמוע, תודה.)

Let us begin with a colorised photo of the young flight engineer Sydney Chalmers, in a handsome blue uniform, looking optimistic. Hello, Syd!

נפתח בתמונה צבועה-ביד של מהנדס הטיסה סידני צ'למרס הצעיר, במדים כחולים ונאים ומבט אופטימי. שלום, סיד!

I also have a number of other photos of his in uniform, doing touristy things around India, such as buying souvenirs:

ויש גם כמה תמונות אחרות שלו במדים, עושה כל מיני דברים שתיירים עושים בהודו, כמו קניית מזכרות:

Riding a rickshaw (the writing on the back, which I didn't include here, says 'Calcutta' - the correct form of the name today is of course Kolkata - but I can't pinpoint the location):

נסיעה בריקשה (הכיתוב באחורי התמונה, שלא כללתי כאן, הוא 'כלכותה' - כיום הצורה הנכונה של השם היא כמובן קולקטה - אבל אני לא יכולה לזהות מיקום מדויק יותר):

Trying some local street food:

התנסות באוכל רחוב מקומי:

Tasting fruit fresh from seller

טעימת פירות טריים ישר מהמוכר

Horse-riding - although I suspect that might not have been a touristy thing as much as just a way to get places:

רכיבה על סוסים - אם כי אני חושבת שאולי זה לא היה כ"כ קטע של תיירים, אלא פשוט דרך להגיע ממקום למקום:

Taken at Dorothy's seat. I rode the horse up the hill-side for about 2000[?] ft. but had to walk down as it was too steep for the horse

צולם באוכף של דורותי. רכבתי על הסוסה כ-2000[?] רגל [600 מ'] במעלה הגבעה, אבל הייתי צריך לרדת ברגל כי זה היה תלול מדי בשביל הסוסה
[סליחה על ההנחה ש'דורותי' היא סוסה, אבל זה נשמע הגיוני מההקשר.]

And also fooling around with some local dress (improvised from a sheet? it has an improvised look about it), in a picture that really makes me think about my dad and his silliness:

וגם משתטה, עם לבוש מקומי (מאולתר מסדין? הוא נראה די מאולתר), בתמונה שממש מזכירה לי את אבא שלי עם האופי השטותניקי שלו:

But it wasn't all fun and games and playing tourist - after all, the reason he was in Asia in the first place was because of his military service, because of the War. I have some photos of his and his unit-mates, next to the airplanes they worked on:

אבל אי אפשר רק להשתטות ולתייר - בכל זאת, הסיבה שהוא היה באסיה בכלל היתה השירות הצבאי שלו, בגלל המלחמה. יש  לי כמה תמונות שלו עם חברים ליחידה, ליד המטוסים שעליהם עבדו:

(I don't really understand what they're doing with the propeller here, can someone explain?)

(אני לא מבינה מה בדיוק הם עושים כאן עם הפרופלור, מישהו יכול להסביר?)

And also some pictures of airplanes, mostly Avro Ansons (to be precise, the model is Avro 652A Anson - which, from what I've seen, was also used by Israel in the Independence War in '48 [they call it 625A there, but that's probably a mistake], so there's some chance these photos are actually from that time, when grandpa Sydney came to Israel with Mahal and joined the IAF, also as a flight engineer... it's all a bit confusing), some of them on the ground:

וגם תמונות של המטוסים עצמם, בעיקר מדגם אוורו אנסון (או ליתר דיוק, אוורו 652A אנסון - שלפי מה שראיתי שימש גם את ישראל במלחמת העצמאות, כך שיש סיכוי מסוים שהתמונות הן בכלל מהתקופה ההיא, כשסבא סידני הגיע לישראל עם מח"ל והצטרף לחיל האוויר, גם כן כמהנדס טיסה... זה עניין קצת מבלבל), חלקם על הקרקע:

I think that's probably him next to the plane, but hard to see.

נראה לי שזה בטח הוא, ליד המטוס, אבל קשה לראות.

This one's definitely an RAF airplane, though - a De Havilland Mosquito, to be precise.

אבל כאן זה בטוח מטוס של ה-RAF - דה הבילנד מוסקיטו, ליתר דיוק.

And some pictures were taken in the air (again, I can't be 100% sure from when they actually are, it's hard to see details on the planes):

ויש גם תמונות שצולמו בזמן טיסה (שוב, אני לא בטוחה ב-100% ממתי הן בדיוק, קשה לראות פרטים על המטוסים):

Definitely not RAF, but what symbol is it? A star or a star-of-David? If it's the latter, this should be an IAF airplane, and thus clearly not from WWII. Can anyone help?

בוודאי לא RAF, אבל איזה סמל זה בדיוק? כוכב או מגן דוד? אם זה מגן דוד, זה מן הסתם מטוס של חה"א הישראלי, ולפיכך בטח לא ממלה"ע השנייה. מישהו יכול לעזור לי עם זה?

And back to the mates - a cute series of photos shows grandpa Sydney and some anonymous friend of his, just doing stuff (including sleeping) around the camp:

ובחזרה לחבר'ה - סדרת תמונות חמודה אחת מציגה את סבא סידני ועוד איזה חבר אלמוני שלו, סתם עושים כל מיני דברים (כולל שינה) במחנה:

I mean, I'm not sure if it's actually a series of photos, I'm just guessing, because they're all stamped on the back with the official copyright mark of the British Air Ministry (which was a thing that existed back then). Since these are the only photos with this mark, I'm guessing that maybe there was some official photographer passing through the area, and my grandfather later purchased the photos where he and the anonymous friend appeared.

כלומר, אני לא בטוחה שזו אכן סדרת תמונות, אני רק מנחשת, כי כולן מסומנות באותה חותמת, בצד האחורי - חותמת זכויות יוצרים רשמית של משרד האוויר הבריטי (שאז עוד התקיים כישות עצמאית). מכיוון שאלה התמונות היחידות שנושאות את החותמת הזו, אני מניחה שאולי עבר באזור צלם רשמי כלשהו, וסבא שלי רכש ממנו אחר כך את התמונות שבהן הוא והחבר האלמוני הופיעו.

And here's another cute photo with one of his mates This one's also relatively important, because it's one of the only photos that give me some sort of a time frame - on the back it says 'April 1942 at Risal-Pur'. This gives me a bit of a lead, since the unit that was deployed in Risalpur during the War was RAF Squadron no. 31, but without any further details this is still not much more than a guess.

והנה עוד תמונה חמודה עם אחד החבר'ה שלו. זו גם תמונה חשובה יחסית, כי היא אחת היחידות שנותנות לי איזושהי מסגרת זמן - בצד האחורי כתוב 'אפריל 1942, בריסאל-פור'. זה נותן לי שביב של קצה חוט, כי היחידה שהייתה מוצבת בריסאלפור במהלך המלחמה היא טייסת 31 של חיל האוויר המלכותי, אבל בלי פרטים נוספים זה עדיין רק ברמת הניחוש.

And something else that's confusing to me - the following photo, which includes some kind of unit insignia with an elephant. It's not very clear on the scan, even though I tried making a clearer close-up, but the scroll at the bottom also seems to say 'G [or perhaps B, or 6] Batt., N.M.C.' - I'm not sure what kind of battalion it is, and whose, or even what N.M.C. stands for (possibly Navy and Marine Corps?), and I tried searching but found no battalion with an elephant symbol, so yeah, no idea what this is about.

ועוד משהו שמבלבל אותי - התמונה הבאה, שכוללת סמל יחידה כלשהו עם פיל. לא רואים כ"כ טוב בסריקה, למרות שניסיתי לארגן תקריב ברור קצת יותר, אבל על המגילה למטרה כתוב G Batt., N.M.C [יכול להיות שזה לא G אלא B או 6] - אני לא בטוחה גדוד של מי ושל מה, או אפילו מה זה בדיוק N.M.C (אולי ר"ת של Navy and Marine Corps, חיל הים והנחתים?), וניסיתי לחפש ולא מצאתי גדוד שהסמל שלו הוא פיל, אז כן, אין לי מושג מה הסיפור.

And the writing on the back only adds to my confusion:

והכיתוב בצד האחורי רק מוסיף לבלבול שלי:

The Two Italian Prisoners and one of our officers

שני השבויים האיטלקים ואחד הקצינים שלנו

Italian prisoners? What? Were there even Italian troops at the Asian front? Or maybe this photo isn't even from Asia, and was taken somewhere else? I tried searching, but got kinda lost. I really can't figure any of it out.

שבויים איטלקים? מה? היו בכלל איטלקים שנלחמו בגזרת אסיה? או שאולי התמונה הזו היא כבר בכלל לא מאסיה אלא מאיפשהו אחר? ניסיתי לחפש, אבל די הלכתי לאיבוד. אני פשוט לא מבינה כאן כלום.

And on that confused note (seriously, if anyone can help solve this, I'd be grateful), that's it for now. The next post will have a bunch of photos from various places around the Indian subcontinent and Asia in general, so if that's your thing, stay tuned for the next installment!

ובנימה מבולבלת זו (באמת, אם מישהו יכול לעזור לי לפתור את העניין הזה, אהיה אסירת תודה), זהו לבינתיים. הרשומה הבאה תכלול המון תמונות מכל מיני מקומות סביב תת-היבשת ההודית, ואסיה באופן כללי, אז אם אתם בקטע, חכו לפרק הבא!

---

Update, 27.7.2015: I've neglected this blog for a year (because, well, because it happened that way) but today it is the anniversary again, and in fact it is the 60th anniversary of Grandpa Sydney's death, so it feels right to at least update this post with all the helpful information I got from people last year.

First, from the comments: Inbal added the information that (a) the star on the airplane in that last flying picture is definitely a star-of-david, so this is from his IAF service rather than from WWII; and more importantly (b) that the NMC were the Native Military Corps, a segregated corps of South African blacks, which served in various non-combatant roles during the War (you can read a little more about them here, and this article seems interesting as well, although I only skimmed it). And since the Italians were involved in some battles in East Africa, it seems likely this is at least the general area we're talking about. Very cool! Thanks, Inbal!

עדכון, 27.7.2015: הזנחתי את הבלוג בשנה האחרונה (כי, נו, ככה יצא), אבל הנה הגענו שוב ליום השנה, ולמעשה היום עברו שישים שנה בדיוק למוות של סבא סידני, אז חשבתי שכדאי לפחות לעדכן כאן ולהוסיף את כל המידע המועיל שקיבלתי מאנשים בזמנו.

אל"ף: רדו נא לתגובות, לקרוא את מה שהוסיפה ענבל, במיוחד לגבי ה-NMC, ה-Native Military Corps של צבא דרום אפריקה (אפשר גם לקרוא עליהם עוד כאן, וגם במאמר הזה שרק רפרפתי עליו אבל הוא נראה מרתק); ומכיוון שהאיטלקים היו מעורבים בכמה קרבות במזרח אפריקה, זה נותן לנו לפחות מושג כללי לגבי האזור המדובר. ממש מגניב! תודה, ענבל!

Second, from Facebook: my friend Uri turned out to be a font of knowledge regarding WWII airplanes. Regarding the group picture, he first identified the plane as a Mosquito, and then added: "The skin of both engine nacelles is dismantled, which is the way to access engines for maintenance. The plane is on crutches but engines and weapons are still mounted so it's probably undergoing second-tier maintenance of some kind. There are 12 men on the photograph; they are dressed sloppily; one of them is a corporal. I assume therefore that they belong to a maintenance detail of some sort and are not crew (Mosquito crews consisted of two officers, a pilot and a navigator, who would be unlikely to be photographed with sloppily dressed enlisted men)."
Regarding the propeller picture, he said: "It looks like it's an engine from a crashed plane - the propeller appears to be bent beyond repair. The engine is radial. It is smaller than Wasps of the B17 and it does not have cowling like the engines of the Mosquito. It also has an air inlet above the engine. It is consistent with the Bristol Beaufighter, which was fairly ubiquitous, but I'm not sure."
Thanks, Uri!
[I couldn't find any WWII airplane named or nicknamed 'Wasp' - although it's a bit hard to search since the WASP were also the Women's Airforce Service Pilots - but later got a correction from my BF Dan that it was actually a type of (radial) engine, the Pratt & Whitney Wasp, so that makes more sense. Also, here are the B-17 (nicknamed The Flying Fortress) and the Bristol Beaufighter.]

בי"ת: בפייסבוק, ידידי אורי שפע ידע על מטוסי מלה"ע השנייה. לגבי התמונה הקבוצתית, הוא קודם כל זיהה את המטוס כמוסקיטו, ואז הוסיף: "המעטפת של שני קני המנוע מפורקת; כך היו מגיעים למנועים לצורך תחזוקה. המטוס מוחזק עם תמוכות אבל המנועים והנשק עדיין מורכבים עליו, אז נראה שהוא במהלך איזושהי תחזוקה בדרג ב'. יש בתמונה 12 איש; הלבוש שלהם מרושל; אחד מהם הוא בדרגת קורפורל [רב"ט]. לפיכך, אני מניח שהם שייכים ליחידת תחזוקה כלשהי ולא לצוות המטוס (צוותי המוסקיטו כללו שני קצינים, הטייס והנווט, ולא סביר שהם יהיו מוכנים להצטלם עם חוגרים בלבוש מרושל)."
לגבי התמונה עם הפרופלור, הוא כתב: "נראה שמדובר על מנוע של מטוס שהתרסק - הפרופלור נראה מעוקם באופן חסר תקנה. המנוע הוא רדיאלי. הוא קטן יותר מהוואספ של ה-B17, ואין לו כיסוי מנוע כמו של מטוסי מוסקיטו. יש גם פתח לכניסת אוויר מעל המנוע. הפרטים האלה מתאימים לבריסטול בופייטר, שהיה אז בכל מקום בערך, אבל אני לא בטוח."
תודה, אורי!
[לא הצלחתי למצוא מטוס ממלה"ע השנייה שנקרא או כונה 'וואספ' - אם כי קצת קשה לחפש מפני ש-WASP הם גם ראשי התיבות של ה-Women's Airforce Service Pilots, טייסות שירות חיל האוויר - אבל הבנזוג תיקן אותי אח"כ שהכוונה הייתה למעשה למנוע (רדיאלי) מדגם וואספ של חברת פראט & וויטני, אז זה יותר הגיוני. וחוץ מזה, הנה ה-B-17 (שכונה 'המבצר המעופף') והבריסטול בופייטר.]

And third, from email: Yuval talked about the IAF Avro Anson planes (which are described here [Hebrew link], including the two seen in the pictures I have, the G-AIFB and the G-AIFC):
"There's an Avro Anson plane that got to Israel in pieces (in 1949) and was assembled (by the Aero Club or maybe by the air force). You can see the plane being assembled, in silver paint in an airfield (I think Ramat David) and in IAF paint (twice, in low flight over a field, and over the sea, I think near Haifa).
There's an Avro Anson that "crashed" during landing - that's why it's sitting on the ground, with a bent propeller. I wonder who's the engineer that responsible for that."
[This is about the plane that Uri identified as (probably) a Beaufighter; Yuval doesn't insist about his own idea, and I of course have no way to judge which one is right, so as far as I'm concerned both are possible options.]

He also mentioned that Wikipedia tells about an attempt to smuggle some Avro Anson planes from the UK to Israel during the Independence War [the English Wikipedia entry doesn't have those details, but you can read about it here], one of which was forced into emergency landing near Milan, which caused him to come up with an interesting idea:
"Another theory about the crashed plane - all the places that talk about the failed smuggling of the planes only mention the pilots. But there were 11 crew members in 4 planes that arrived in Greece. Which means they also had flight engineers (that makes sense, they were flying tincans over a long distance.
Idea - the fifth plane, that had an emergency landing **in a tilled field near Milan** was flown by Arnold Ilowite and some engineer. It was fixed within 10 days and flown to the Urbe airfield near Rome.
Who was the engineer, was it Syd? And is it a photo of them with the plane after the emergency landing?"

Although later on, after looking at the picture attached below (in the Hebrew part), the conclusion was that it is not the same airplane, or at least not the same crash landing.
Anyway, this is all very cool and enlightening. Thanks, Yuval!

וגימ"ל: באימייל, יובל דיבר על מטוסי אוורו אנסון של חיל האוויר (שמתוארים כאן, וביניהם אפשר למצוא את השניים שמופיעים בתמונות אצלי, G-AIFB ו-G-AIFC):
"יש שם מטוס אוורו אנסן של חיל האויר שהגיע בחלקים לישראל (שנה 1949) והורכב (ע"י קלוב התעופה או אולי כבר חיל האויר). רואים את המטוס בהרכבה, בצבע כסף בשדה תעופה (רמת דוד לדעתי) ובצבעי חיל האויר הישראלי (פעמיים, בטיסה נמוכה מעל שדה ומעל הים סביבות חיפה לדעתי).
יש שם מטוס אוורו אנסן ש"התרסק" בנחיתה - לכן הוא יושב על הרצפה והמדחפים עקומים. מעניין מי היה המהנדס שאחראי לזה."
[זה אותו המטוס שאורי זיהה כבופייטר (כנראה); יובל לא מתעקש על הזיהוי שלו, ולי אין שום דרך לשפוט מי צודק כמובן, אז שתי האופציות תלויות ועומדות מבחינתי.]

הוא גם ציין שבוויקיפדיה מתואר נסיון הברחה של כמה מטוסי אוורו אנסון מאנגליה לישראל במלחמת העצמאות, שבה אחד מהם נאלץ לנחות נחיתת אונס ליד מילאנו, מה שהוביל אותו להעלות רעיון מעניין:
"תאוריה נוספת בקשר למטוס המרוסק - בכל המקומות שמדברים על ההברחה הכושלת של המטוסים מצויינים רק הטייסים. אבל 11 אנשי צוות ב-4 מטוסים הגיעו ליוון. משמע- היו איתם מהנדסי טיסה (הגיוני, הם הטיסו גרוטאות למרחק רב).
רעיון- את המטוס החמישי שנחת נחיתת אונס **בשדה חרוש ליד מילאנו** הטיס ארנולד אילווייט ועוד מהנדס כלשהו. הוא שופץ תוך 10 ימים והוטס לשדה התעופה אורבה ליד רומא.
מי המהנדס האם זה סיד? והאם זו התמונה שלהם עם המטוס אחרי נחיתת אונס?"
אם כי בהמשך, ולאחר שמצא את התמונה שלהלן, המסקנה הייתה שכנראה שלא מדובר על אותו המטוס, או לכל הפחות לא על אותה ההתרסקות:

בכל אופן, כל זה מגניב ומחכים מאוד. תודה, יובל!

It is so awesome to have such knowledgeable friends, and I'm sorry I didn't get around to updating all this stuff sooner.

And what about the other posts I promised, with the rest of Grandpa Sydney's photos? I hope to get around to that later in the summer. We shall see...

כ"כ מעולה שיש לי חברים שיודעים כל כך הרבה, ואני מצטערת שלא יצא לי לעדכן עם כל הדברים האלה קודם.

ומה לגבי הפוסטים האחרים שהבטחתי, עם כל שאר התמונות של סבא סידני? אני מקווה להגיע אליהם מתישהו בהמשך הקיץ. נחיה ונראה...

Cable Car - רכבל

קיץ, וחם בחוץ. והחדשות די מחורבנות. אז בואו נעשה איזו הפסקת אסקפיזם קלה, ונצא לחופשה בהרים. לאיזה מקום קריר ויפה ושקט. בואו נחזור אל הרי האלפים.

It's summer, and hot out. And the news is pretty horrible, too. So let's take a nice escapist break, a mountain vacation. Somewhere cool and beautiful and quiet. Let's go back to the Alps.

זו לא גלויה עם סיפור. בחרתי אותה פשוט כי אהבתי את הצילום - תמיד יש משהו מרשים בצילומי שחור-לבן, וכאן, עם העלווה המטושטשת בקדמת התמונה והקווים האלה של הרכבל שחותכים את התמונה לפרוסות א-סימטריות, הרגשתי שזה מוצלח במיוחד.

This isn't a story-postcard. I just got it because I liked the photo - there's always something striking about black-and-white, and here, with the off-focus leaves in the foreground and the lines of the cable car asymmetrically slicing the image, it seems to work quite well.

צד קדמי:

Front:

מצאתי את הגלויה הזו במקום אחר ברשת (שם יש מסר בצד האחורי, אם כי אני לא יכולה לקרוא אותו כי הוא בגרמנית) ושם מתארכים אותה לשנות ה-60, אז זו התגית ששמתי, למרות שאני לא לגמרי בטוחה. בכל אופן, על פי הכיתוב מדובר על ה-seilbahn - כלומר רכבל, אם כי מסתבר ששמה האנגלי הוא 'חשמלית אווירית', שזה די חמוד בעיניי - על רכס הראקס שבאוסטריה התחתית. ולאתר התיירות המקומי יש עמוד שמוקדש לרכבל! כמה נחמד.

Another place online that has this postcard (with a message on the back, albeit one I can't read, since it's in German) dates it to the 1960s, so that's what I put in the tag, although I can't really tell. Anyway, the caption identifies it as the seilbahn - cable car or aerial tramway - on the Rax mountain range in Lower Austria. And the local tourism website has a page about the aerial tramway ('ropeway', I suspect, is a rather adorable literal translation)! How nice.

צד אחורי:

Back:

מאחור, כפי שאמרתי, לא כתוב שום דבר, יש רק חותמת של המלון-ומסעדה Rax Bergstation - נראה לי שמדובר על המלון הזה, שנשמע ממש נחמד (והוא אפילו לא כ"כ יקר, יחסית לאירופה). ומסתבר שיש בסביבה גם מצלמת רשת, אז אפשר להסתכל שם ולדפדף לאורך השעות האחרונות, לראות את השמש זזה על פני העמק ומשתקפת מהגגות ומהמים שלמטה, ואת הרוח נושבת בנחת, ואת העצים עצים, והכל נראה יפה ושקט ממש כמו שאפשר להסיק מהגלויה.
[עריכה: מצאתי איך להטמיע את התמונה ממצלמת הרשת. אבל בכל זאת נחמד ללכת לאתר.]

Nothing on the back, as I said, but it's stamped by the hotel-restaurant Rax Bergstation - I think it's this hotel, which sounds quite lovely (and relatively inexpensive, for Europe). And turns out there's a webcam around there, too, so you can have a look and flip through the recent hours to see the sun moving across the valley and shining on the roofs and waterways below, and the wind blowing gently, and the trees being trees, and it all seems just as beautiful and quiet as the postcard makes it out to be.
[Edit: I found a way to add an embedded image from the webcam. It's still nice to go to the site, though.]

אההה, זה טוב. נראה לי שזה בדיוק מה שכולנו צריכים. איזה נופש איפשהו בהרים. הרכבל עולה, הרכבל יורד, יש שם... כבשים, או משהו. אני לא יודעת. יש אוויר קריר ורענן, והרבה ירק מסביב, ושמיים ענקיים.

Ahhh, that is nice. I think that's just what we all need. A nice retreat somewhere in the mountains. The cable car goes up, the cable car goes down, there's... sheep, or something. I don't know. There's cool crisp air, and plenty of greenery, and a great big sky.

ומכיוון שאני לא יכולה לנסוע לשם (לפחות לא בזמן הקרוב), נראה לי שאעלה עוד כמה רשומות עם מקומות כאלה. לחלום עוד אפשר, לפחות.

And since I can't go there (at least not any time in the near future), I think I'm gonna do some more posts with places like that. At least we can dream.

The Orchard Show - הפרדס מופיע

Today, a short post, and a rescue mission (of sorts).

היום יהיה פוסט קצר, עם משימת חילוץ והצלה (בערך).

The reason I picked up this photo wasn't because of what's in it, or even what's on the back. It was because the picture was falling apart, flaking off - and I just couldn't leave it behind, where it might get completely destroyed. So I kept it carefully, and when I got home, well, I wish I had some fancy preservation techniques, but all I really could do is get some shrink-wrap around it, to (hopefully) stop the flaking. That's why the scan below has these weird lines on it, because it didn't stick straight and I didn't want to lift it and risk doing more damage. Not that there's much to see even without that:

הסיבה שאספתי את התצלום הזה לא הייתה בגלל משהו בתמונה, או אפילו בכיתוב מאחורה. לקחתי אותו פשוט כי התצלום עצמו היה על סף התפרקות והתפוררות - ולא יכולתי להשאיר אותו בשטח, כי אולי הוא ייהרס לגמרי. אז שמרתי אותו בזהירות, וכשהגעתי הביתה, נו, הלוואי שהיו לי טכניקות שימור משוכללות כלשהן, אבל אין לי, אז יכולתי רק לעטוף אותו בניילון נצמד בתקווה שזה יעצור את ההתפוררות. לכן יש את הקווים המוזרים האלה על התמונה הסרוקה שלמטה, כי זה נדבק לי עקום ולא רציתי להרים את הניילון מחשש שזה רק יגרום יותר נזק. לא שיש הרבה מה לראות, גם בלי הקווים:

Grass, trees, fancy white shirts, produce boxes; most likely, this is something like a Shavuot ceremony in a kibbutz or moshav. The two words on the back strengthen this impression.

דשא, עצים, חולצות לבנות חגיגיות, תיבות של תוצרת חקלאית; סביר להניח שמדובר על טקס שבועות בקיבוץ או במושב. שתי המלים שבצד האחורי מחזקות את הרושם הזה.

'The Orchard Show' - with 'orchard' here meaning specifically a citrus (especially orange) orchard, which are somewhat of a local pride (or at least used to be, before we sold the rights on the name to Spain). Anyway, that also brings to mind a Shavuot ceremony, celebrating the various agricultural products of the kibbutz/moshav. They would have the orchard part of the show, and something like wheat fields or tomatoes or dairy farming, or whatever else they had there, and they would have tractors on parade, all cleaned up and decked with hay and flowers, and maybe the kids (wearing white, and also decked with flowers) could get tractor rides.

'הפרדס מופיע' - וישר חושבים על הגאווה הישראלית של פרדסי תפוזים (לפחות לפני שמכרנו את הזכויות על השם 'ג'אפה' לספרד), וגם על טקסי שבועות ועל חגיגות ענפי המשק השונים בקיבוץ/מושב. אז בטח הייתה ההופעה של הפרדס, ומשהו של, נניח, שדות החיטה או העגבניות או הרפת, או מה שלא גידלו שם, ומצעד הטרקטורים, יפים ונקיים ומקושטים בחציר ופרחים, ואולי הילדים (בחולצות לבנות וזרי פרחים כמובן) יוכלו לנסוע על טרקטור.

I remember a few ceremonies like that, at the moshav where my dad grew up, when I was a kid. I suppose they're still happening, but I wonder if the atmosphere around them is the same, even for the kids. Things change. Children grow up. Agricultural areas, such as orchards, become built over. Communal settlements become more privatised, for better (the communal 'children houses', where kids were raised together away from their parents, were apparently quite traumatising for many people, and are generally considered a failed experiment) or for worse (loss of solidarity and a communal spirit and so on).
Some things fall apart, like this picture.

אני זוכרת כמה טקסים כאלה, במושב של אבא, כשהייתי ילדה. בטח עדיין יש טקסי שבועות, אבל אני תוהה אם האווירה נשארה אותו הדבר, אפילו לילדים. דברים משתנים. ילדים גדלים. שטחים חקלאיים כמו פרדסים הופכים לשטח בנוי. יישובים שיתופיים הופכים לפרטיים יותר, לטוב (נראה לי שבתי הילדים כבר מזמן הוכרזו רשמית כניסוי כושל עתיר-טראומות) ולרע (אובדן הסולידריות והערבות ההדדית וכו').
ויש דברים שמתפרקים, כמו התצלום הזה.

I don't know where or when it's from, or who these people are, or much else (tried to google the phrase, but nothing relevant came up). But I still like this image, and I did the best I could to keep it intact, at least for a little longer.

אני לא יודעת מאיפה או ממתי הוא, או מי האנשים האלה, או הרבה פרטים אחרים (נסיון לגגל את הצירוף לא מעלה שום דבר רלוונטי). אבל אני בכל זאת אוהבת את התמונה, ועשיתי מה שיכלתי כדי לשמור עליה שלא תתפרק, לפחות בזמן הקרוב.

And while we're on a sad note, this recent post at the blog Forgotten Bookmarks (I can't remember at the moment who sent me the link to this lovely blog, where the owner of a used book store posts various items he finds inside books - Yuval, was it you? - but anyway, thanks for it) has a little story found in a newspaper clipping, which is sad and beautiful and makes me think of the sort of thing I do here, too. It's a good read, and a good blog.

ואם כבר אנחנו מתעצבים, באחת הרשומות האחרונות בבלוג Forgotten Bookmarks (אני לא זוכרת כרגע מי שלח לי את הקישור לבלוג המקסים הזה, שבו בעל חנות ספרים משומשים מעלה רשומות על כל מיני פריטים שהוא מוצא בתוך ספרים - יובל, אולי אתה? - אבל תודה בכל אופן) יש סיפור קטן מתוך גזיר עיתון, והוא יפה ועצוב והוא מזכיר לי את סוג הדברים שגם אני עושה כאן. שווה לקרוא, ושווה להכיר את הבלוג הזה.

And that's all for now. Obligatory Facebook page reminder, for those who like Facebook things: It's here. See you next time!

וזה הכל לעת עתה. להלן התזכורת ההכרחית לעמוד הפייסבוק, למי שבקטע של פייסבוק: הוא כאן. להתראות ברשומה הבאה!

The Proud Grandfather - הסבא הגאה

זה הפוסט ה-50 שלי! הידד!
(וגם הפוסט הראשון ל-2014, אבל בזה אני פחות גאה...)

It's my 50th post! Hooray!
(It's also my first post in 2014, but I'm not as proud of that...)

לפעמים ממש יש לי מזל.
קניתי את הגלויה הזו בגלל משפט אחד במסר שבצד האחורי - ואז הצלחתי ליצור קשר עם הנמען המקורי, שהיה ידידותי וידען וסיפק לי המון מידע על הסיפור שמאחוריה, וזה היה פשוט נפלא.
...אבל אני מקדימה את המאוחר. בואו נביט קודם בתמונה.

Sometimes, I get awfully lucky.
I bought this postcard because of one sentence in the message on the back - and then I managed to contact the original recipient, who was friendly and knowledgeable and and gave a wealth of information about the story behind it. How incredible!
...But I'm getting ahead of myself. Let's have a look at the picture, first.

צד קדמי:

Front:

כפי שאפשר לראות, זו "תחנת גן החיות" המפורסמת (Bahnhof Zoo), הקרויה על שם גן החיות של ברלין שנמצא לא רחוק. אין לי הרבה מה לומר על התמונה הזו למען האמת; היא בהחלט נראית פיפטיז-ית מאוד, אבל זה בעיקר בגלל השחור-לבן והמכוניות המיושנות. המבנים עצמם, כפי שניתן לראות בצילום הרחוב בגוגל (או בצילומים אחרים), נשארו כמעט זהים:

As you can see, this is the famous Bahnhof Zoo train station (named for the nearby Berlin Zoo). I don't have much to say about this photo, actually; it definitely has a very fifties-y vibe, but that's mostly due to the black&white and the old cars. The actual structures,as you can see on Google Street View below (or in other photos), are virtually identical:

View Larger Map

ועכשיו לסיבה האמיתית שקניתי את הגלויה הזו - המסר שכתב איש מבוגר חביב בנסיעת עסקים לברלין למשפחתו בארץ.

And now to the real reason I got this card - the message, written from a nice elderly man on business in Berlin to his family back in Israel.

צד אחורי:

Back:

ברלין 16 ביוני 1956
ילדי היקרים מאוד! היום יש ביכולתי לכתוב לכם ולהודות לכם על דרישות השלום, שנשלחו לי על ידיכם יחד עם יתר הקרובים בערב שבת. כפי שכתבתי כבר לאמה [=אמא - י.ב], שלומי הוא טוב מאוד ואינני מרגיש את לחץ הדם הגבוה. אני תקוה שגם אתם בריאים וכמו כן ילדיכם שהם נכדי. את התיק המכיל את תמונותיכם ואת תמונות הסבתה והנכדים אני מציג לכלם בלי להתחשב עם ענינם בתמונות. פרטים על שלומי כאן וגם על החיים,[הפסיק במקור] שאני מנהל, תוכלו לשמוע מאמה, שאני כותב לה בפרוטרוט. קר לי והיום הופתעתי ע"י גשם חריף והייתי רטוב עד לעור גופי. אני מתגעגע לבית ואני שמח כבר עכשיו על יום שובי. היום בקרתי אצל מרשי לוינשטיין וקבלתי ממנו את ידיעות חדשות [כך במקור] מיום 8 דנא. שם שמעתי גם את הידיעות מקול ישראל. נפתלי, שלח לי את העט הנובע שלך לתיקון. רציתי לקנות לך את הספר המשומש Westostpassage להשתלמותך!!
נשיקות רבות ולבביות לכם והנכדים, אביכם

Berlin, June 16 1956
My dearest children! Today I am able to write to you and thank you for your warm wishes, which have been sent to me by you with the other relatives on Friday evening. As I have already written to muther [sic], I am doing very well and I do not feel the high blood pressure. It is my hope that you are also in good health as well as your children who are my grandchildren. The case containing your pictures and the pictures of the grandmuther and grandchildren I show to everyone with no consideration of their interest in the pictures. Details about how I am doing here and also about the life,[sic] I lead, you can hear from muther, to whom I write in great detail. I am cold and today I was surprised by a sharp rain and was wet to the skin of my body. I miss home and am already happy for the day I return. Today I visited my client Lewinstein and received from him a recent news [sic] from the 8th of this month. There I also heard the news from Kol Israel [radio]. Naftali, send me your fountain pen for repair. I wanted to buy you the used book Westostpassage for your continuing education program!!
Many loving kisses for you and the grandchildren, your father

אתם יכולים מן הסתם לנחש מה המשפט הבודד שבגללו רציתי את הגלויה הזו, נכון?
"את התיק המכיל את תמונותיכם ואת תמונות הסבתה והנכדים אני מציג לכלם בלי להתחשב עם ענינם בתמונות".
זה פשוט נהדר - אני ממש אוהבת כמה שהוא מודע לעצמו. בדרך כלל, כשחושבים על הסבא שמראה לכולם בגאווה את תמונות המשפחה שלו, והאנשים שסביבו משלימים עם העניין בשקט ואולי קצת מגלגלים את העיניים, מדמיינים מישהו שהוא אולי קצת חסר-מודעות. אבל לא. האיש הזה היה כ"כ שמח, כ"כ גאה במשפחה שלו, שפשוט לא היה אכפת לו אם אנשים לא התעניינו בתמונות שהראה להם. ויודעים מה? כל הכבוד.
ואני אוהבת את הטון של הכתיבה באופן כללי. הכל פשוט מעולה.

You can probably guess what is that one sentence that made me want the postcard, right?
"The case containing your pictures and the pictures of the grandmuther and grandchildren I show to everyone with no consideration of their interest in the pictures".
That is just so wonderful - I love the self-awareness of it. Usually, when you think of the grandfather proudly showing family pictures to everyone, and the people around putting up with it and perhaps rolling their eyes, you imagine the guy to be a bit oblivious. But no. This man is so happy, so proud of his family, that he simply doesn't care if people aren't interested in the photos he shows them. And you know what, good on him.
I really love the tone of the whole thing in general, actually. It's all great.

ואז התחלתי לחפש פרטים על הגלויה, כרגיל - וכשחיפשתי את שם הנמען, מצאתי די בקלות את הביוגרפיה הקצרה של פרופסור נפתלי קדמון באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה, וגם את הראיון הביוגרפי הזה באתר של המרכז למיפוי ישראל, וחשבתי לעצמי שאל"ף, סיפור החיים שלו מרתק, ובי"ת, שאם הוא פרופסור באוניברסיטה העברית, יש מצב שכמו שכבר קרה בעבר אוכל למצוא את כתובת האימייל שלו באתר האוניברסיטה. ואכן, הצלחתי ליצור קשר עם פרופ' קדמון, שגם מצא זמן (על אף עיסוקיו הרבים) לענות לי, כפי שאמרתי בפתח הרשומה, בשמחה ובפירוט רב.

So I started looking for details about the postcard, as usual - and when I searched for the recipient's name, I quite quickly found the short biography for Professor Naftali Kadmon at the Association of Israelis of Central European Origin website, as well as this biographical interview at the Survey of Israel website [Hebrew-only links, sorry!], and thought to myself that first of all, he seems to have a fascinating life story, and secondly, that if he's a Hebrew University professor, there's a chance I'll be able to find his email address on the university website, as has happened before. And indeed, I managed to contact Prof. Kadmon, who actually find time in his busy schedule to reply, and as I said when I started this post did so graciously and in detail.

לנושא הגלויה הראשונה אני יכול להוסיף שהיא נכתבה אכן על ידי חותני עו"ד מרטין וולפסון בשעה ששהה בברלין לרגל טיפול בנושא השילומים מגרמניה, ביחד עם אשתו, חמותי רופאת העיניים ד"ר ארנה וולפסון לבית ג"ץ (Goetz). הייתי יכול להוסיף רבות, אבל אסתפק בזה. רק אוסיף שיש ברשותי ארכיון משפחתי גדול מאד, שאת עיקרו (אלפי תעודות) הפקדתי ב"ארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" באוניברסיטה העברית בירושלים. על סמך החומר הכלול בו ערכתי שני ספרים עם הסיפור המשפחתי משנת 1680 ועד 2004:    Vom Rheinland ins heilige Land(זכרונותיו של אבי המנוח) שיצא לאור בגרמניה, ו"אלה תולדות ומסעות – מהיכן הגעתם, נכדיי לבית קדמון" (עם 152 תצלומים מ-1870 ואילך!) בהוצאה פרטית.

Regarding the first postcard, I can add that it has indeed been written by my father-in-law, attorney Martin Wolfson, while he was staying in Berlin to take care of the reparations from Germany, along with his wife, my mother-in-law, the ophthalmologist Dr. Orna Wolfson, née Goetz. I could have added much more, but this will suffice. I will only add that I possess a very large family archive, most of which (thousands of documents) I have deposited in the Central Archives for the History of the Jewish People at the Hebrew University in Jerusalem. From the material in it I have compiled two books with the family story from 1680 until 2004: Vom Rheinland ins heilige Land (the memoirs of my late father) which was published in Germany, and History and Travels - Where Did You Come From, My Grandchildren of the Kadmon Family (with 152 photos from 1870 onwards!) which was self-published.

גם על עו"ד מרטין וולפסון אפשר לקרוא באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה (וגם בספר 'אלה תולדות ומסעות' המוזכר לעיל - אגב, הצצתי קצת בעותק שבספריה הלאומית, והוא מרתק בעיניי), ועל הספר הנזכר בגלויה סיפר לי פרופ' קדמון:

הספר הנזכר בגלויה של חותני מרטין וולפסון אינו ספר שלי, אלא של אחד משני חוקרי הארקטיקה הדגולים נורדנשלד ואמונדסן. יתר על כן, השם שגוי: נדמה לי שבגלויה כתוב Westostpassage או Ostwestpassage וזה רק תיאור של הנושא [...] הכוונה היא למעבר ממיצר ברינג לאורך החוף הצפוני של אסיה ועד לכף הצפוני (נורבגיה). לא זכור לי שביקשתי מחותני למצוא לי את הספר. זה כל מה שאני יכול להוסיף בשלב הנוכחי.

Atttorney Martin Wolfson also has a short biography at the Association of Israelis of Central European Origin website [again, Hebrew only, my apologies] (as well as in the aforementioned History and Travels book - I flipped through the copy at the National Library, and found it fascinating), and as for the book mentioned in the postcard, Prof. Kadmon said:

The book mentioned in the postcard by my father in law Martin Wolfson is not a book of mine, but of one of the great arctic explorers Nordenskiöld and Amundsen. Moreover, the name is wrong: I believe the postcard says Westostpassage or Ostwestpassage and this is just a description of the subject [...] It refers to the passage from the Bering Strait along the northern coast of Asia to the North Cape (Norway). I do not remember asking my father in law to find this book for me. This is all I can add at the current stage.

ואם אתם באמת רוצים לחקור הלאה, ובמקרה גם קוראים גרמנית, אתם יכולים לקרוא את מסמך ה-PDF הזה בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים, שמתאר את עזבון יצחק קדמון (יוליוס קאופמן), ולהמשיך משם...

And if you really want to dig deeper, and happen to read German, you can check out this PDF at The Central Archives for the History of the Jewish People Jerusalem, which details the estate of Isaac Kadmon (Julius Kaufmann), and do more research from there...

אבל מן הסתם רוב הקוראים לא מתעניינים בדברים כאלה באותה המידה כמוני. אז בואו נפסיק כאן, עם הרמת כובע וירטואלית לסבא הגאה ההוא, לפני כמעט שישים שנה, שעבד קשה בברלין אבל בכל זאת מצא זמן לשוטט בחנויות ספרים משומשים ולהשוויץ בנכדים שלו לכל מיני אנשים זרים שלא ציפו לזה בכלל. העולם הוא מקום טוב יותר בזכות סבים כמוהו.

But of course, I suppose most readers aren't as fascinated by that stuff as I am. So let us leave here, with a tip of the virtual hat to that proud grandfather, almost sixty years ago, toiling away in Berlin but still taking time to wander around in used book stores and to show off his grandchildren to any unsuspecting stranger. Grandparents like that make the world a better place.

תודתי שלוחה לפרופ' קדמון על כל המידע.

Many thanks to Prof. Kadmon for all the information.