אתם זוכרים את קלארנס קיגן. בפרקים הקודמים ראינו כמה רסיסים מהחיים שלו - בהתחלה במפקד התושבים מ-1891, כשהיה בן 6, ותעודת הנישואין מ-1920, ובפעם הקודמת הוא הוזכר בגלויה ההיא למיני קיגן, עם עץ התפוחים. היום נגלה עליו עוד קצת. כנראה. כלומר, השם שלו לא ממש מופיע בגלויה, אבל... טוב, תכף תראו.
Anyway, we begin with the front of the postcard, which features a rather nice drawing of Snoqualmie Falls.
בכל אופן, מתחילים מהצד הקדמי של הגלויה, שעליו תמונה חביבה בהחלט של מפלי סנוקוואלמי.
Front:
צד קדמי:
Well, I don't have much to say about that. They're nice falls, but honestly there isn't really anything very interesting on this side of the postcard. The main reason I bought this (other than the strange and neat handwriting) was because the date stamp, on the back, said 'Rainier National Park Opens June 15', and I thought, wow, that's cool, is this postcard from back when Mount Rainier National Park first opened?
טוב, אין לי יותר מדי מה לומר עליהם. הם יופי של מפלים, אבל למען האמת הצד הזה של הגלויה לא מעניין במיוחד. הסיבה העיקרית שקניתי אותה (חוץ מכתב היד, שהוא מוזר ודי יפה) היתה שבחותמת הדואר נכתב 'הפארק הלאומי רייניר נפתח ב-15 ביוני', וחשבתי לעצמי וואו, זה ממש מגניב, יכול להיות שהגלויה הזו היא מהשנה שבה הפארק הלאומי מאונט רייניר נפתח לראשונה לקהל?
Back:
צד אחורי:
Dear Mother,
Received letters and card but have been working nights from 7.30 until 6 in the morning.
address all my mail: 329 Fairview Ave.
אמא יקרה,
קיבלתי את המכתבים והגלויה, אבל אני עובד במשמרות לילה לאחרונה, מ-7.30 עד 6 בבוקר.
שלחי את כל הדואר שלי לכתובת: שד' פיירוויו 329.
Long story short, my assumption was wrong; Mount Rainier was actually one of the first national parks opened in the US, back in 1899. I couldn't find anything special about June 15th, 1917, so I assume this is just when the park opened for summer - since weather conditions around there can be pretty bad in winter. Anyway, this non-story takes a back seat to something that now, within my little Keogan Saga thing, becomes a whole lot more interesting: the card, addressed to Minnie Keogan, begins 'dear mother'. So, this was from her son. Which, as far as we know, has to be Clarence.
בקצרה, טעיתי; מאונט רייניר היה אחד הפארקים הלאומיים הראשונים שנפתחו בארה"ב, וזה היה ב-1899. לא הצלחתי למצוא שום דבר מיוחד לגבי ה-15 ביוני 1917, אז אני משערת שאז הפארק פשוט נפתח למשך הקיץ - תנאי מזג האוויר באיזור יכולים להיות די גרועים בחורף. בכל אופן, הסיפור הזה הוא לא באמת סיפור, והוא תופס מקום הרבה יותר שולי לעומת משהו שעכשיו, במסגרת כל העניין הזה של 'סאגת קיגן', נראה הרבה יותר מעניין: הגלויה, שנשלחה למיני קיגן מיודעתנו, נפתחת במלים 'אמא יקרה'. כלומר, היא נשלחה מהבן שלה. ולפי כל מה שאנחנו כבר יודעים, זה צריך להיות קלארנס.
So there's Clarence, in July of 1917 (that's only a few months before Red October, over in Russia), working the night shift somewhere in Seattle (note the date stamp, marked 'Seattle Wash. Term. Sta.' - that'd be the train station, of course, back when trains were still important, and apparently there is still a post office right there). We can't really tell what his job is, but looking around, I found Clarence some years before that, in the 1910 Federal Census (click to enlarge; he's on line 78):
אז הנה קלארנס, ביולי של שנת 1917 (רק כמה חודשים לפני מהפכת אוקטובר ברוסיה), עובד במשמרת לילה איפשהו בסיאטל (שימו לב לחותמת, שעליה כתוב 'Seattle Wash. Term. Sta.' - זו תחנת הרכבת כמובן, בתקופה שבה לרכבות עדיין היתה חשיבות גדולה, ומסתבר שכיום עדיין יש שם סניף דואר). אי אפשר בעצם לדעת במה הוא עובד, אבל בחיפושים שלי מצאתי את קלארנס כמה שנים לפני כן, במפקד התושבים הפדרלי של 1910 (קליק להגדלה; הוא בשורה 78):
He was in King County back then, too, although it appears he didn't live in Seattle but in the area of Avondale, which nowadays is on the suburbs of Microsoft City, a.k.a Redmond.
גם אז הוא היה במחוז קינג, אבל נראה שאז הוא לא גר בסיאטל אלא באזור אבונדייל, שכיום נמצאת בפרברים של מייקרוסופט סיטי, הידועה בשם רדמונד.
And he was one of a whole bunch of guys working mostly as laborers for a lumber company, all listed as boarders in the same place. I can imagine that must have been a hard life (workers rights weren't all that hot back then). And I can imagine that seven years later, when this card was written, he was still working as a laborer, the same hard work for long hours (this is a 10.5-hour shift he's talking about) with little pay, although this time it's probably in Seattle, since he gives his mother the address '329 Fairview Ave.' - which is a Seattle address, a little south of Lake Union. Below you can see the street on a map of the area from 1920 (in two halves, unfortunately; Fairview is basically the dividing line, so in the first half it's on the very right side of the map, and in the second half it's on the left), and 329 should be about a third of the way down from Harrison Street.
הוא היה אחד מתוך קבוצה של גברים שעבדו בעיקר כפועלים בחברת עץ, ושכולם רשומים כדיירים של אותו מקום. אני יכולה לנחש שאלו היו חיים די קשים (זכויות עובדים לא היו נושא אופנתי במיוחד אז). ואני יכולה גם לנחש ששבע שנים אחר כך, כשהגלויה הזו נכתבה, הוא עדיין עבד כפועל, עדיין בעבודה קשה למשך שעות ארוכות (שימו לב שהמשמרת שהוא מדבר עליה נמשכת 10.5 שעות) ובתשלום נמוך, אבל הפעם כנראה בסיאטל, כי הכתובת שהוא נותן היא 'שדרות פיירוויו 329' - וזו כתובת בסיאטל, קצת דרומית לאגם יוניון. להלן אפשר לראות את הרחוב במפה של האזור מ-1920 (בשני חלקים, למרבה הצער; פיירוויו הוא פחות או יותר על קו החצי, אז במפה הראשונה הוא נמצא בימין קיצון, ובמפה השנייה בשמאל קיצון), ומס' 329 צריך להיות בערך בשליש הדרך מתחת לרח' האריסון.
I don't think any of the original buildings are there anymore, today, although in this case I'm thinking it probably wasn't too much of a loss. It was an industrial area, a little way off the docks; usually not a place for pretty buildings (I am kinda interested, though, about some of the names - presumably of businesses, or maybe owners - that appear in the map, like Olive W Purdy or the
אני לא חושבת שיש שם אף אחד מהבניינים המקוריים, כיום, למרות שבמקרה הזה נראה לי שזה לא כזה אובדן גדול. זה היה אזור מסחרי, לא רחוק מרציפי הנמל; בדרך כלל זה לא ממש מקום שטורחים לבנות בו בניינים יפים (מה שכן, מסקרנים אותי כמה מהשמות שמופיעים במפה - כנראה שמות של עסקים, או אולי של בעלי הבניין - כמו אוליב וו. פּרדי, או האחים משהו-שאני-לא-מצליחה-לקרוא-כמו-שצריך-תַל פראונתל [עודכן! ר' למטה], אבל לא הצלחתי למצוא שום דבר עליהם בגוגל). לא נראה שיש שם משהו מפואר במיוחד גם כיום. בדיוק במס' 329 יש בית קפה קטן, אבל באופן כללי האזור לא נראה מזמין במיוחד. כמה בניינים גדולים ומגרשי חניה, נוף של גבעת קווין אן, ואם עומדים במקום הנכון ומסתכלים מערבה יש ראות חלקית של הספייס נידל, אבל זה פחות או יותר הכל:
That was probably where he lived. The Space Needle wasn't there yet, of course, so he probably didn't have much of a view at all. Just buildings and more buildings (and maybe some trees). And he probably mostly saw those in the dark, to boot. Still, Seattle was a pretty exciting place, back then. Growing and thriving and becoming an actual big city. I'd like to imagine that maybe there was opportunity in the air, and maybe even a simple laborer working nights could catch a whiff of it, now and then. That's the American Dream, isn't it?
כנראה ששם הוא גר. הספייס נידל עדיין לא היתה שם, כמובן, אז סביר להניח שלא היה נוף מיוחד. רק בניינים ועוד בניינים (ואולי קצת עצים). והוא בטח גם ראה אותם בעיקר בלילה, בנוסף לכל. אבל בכל זאת, סיאטל היתה אז מקום די מלהיב, משגשגת ומתפתחת והופכת עיר גדולה של ממש. נחמד לדמיין שאולי היה ריח של הזדמנות באוויר, ושאולי אפילו פועל פשוט שעובד במשמרות לילה יכול היה להריח אותו לפעמים. זה החלום האמריקאי, לא?
Oh, and one last little thing: the card was published by the Puget Sound News Company - not a big or important company or anything, as far as I know, but researching this card I found an picture of their building from 1900 and thought it was cool. So there you go.
אה, ועוד משהו קטן לסיום: את הגלויה הדפיסה ה-Puget Sound News Company - לא חברה גדולה או חשובה או משהו, למיטב ידיעתי, אבל בזמן שחקרתי את הגלויה מצאתי תמונה של הבניין שלהם מ-1900 וחשבתי שזה די מגניב. אז בבקשה.
Update (18 Aug 2011):
I was reading William Speidel's rather informative and enjoyable Sons of the Profits, which is about the early history of Seattle, and the idea that it might somehow intersect with this saga was always at the back of my mind, although I wasn't expecting much. Then, at some point near the end there was a list of important businessmen who went on a boat to Alaska, and it included one Jacob Frauenthal, merchant and building owner, and I decided to have another look at that 1920 map. And you know what, now that I looked at it again, it looked a lot like it said 'Frauenthal Bros."... so off to Google I went, and made some searches. The brothers themselves seem to still be listed as property owners (although mostly around Shoreline, quite a long way to the north from that map segment), but going back to more ancient history, you can find their shop listed in a few places, like the 1872 business directory or the 1883 phone(!) directory, and it even makes a guest appearance in two pictures from the same era (1, 2 - and do check the descriptions below!). None of these is on Fairview Ave., or from the relevant period of 1910-20 or so, but still, it's something. And that building on Fairview, right between John St. and Thomas St.? It's been the headquarters of the Seattle Times from about 1930 to earlier this year, apparently. So that another little mystery solved. Still nothing about Purdy, though.
עדכון (18 באוגוסט 2011):
לא מזמן קראתי בספר האינפורמטיבי והמהנה למדי של וויליאם ספיידל, 'Sons of the Profits', שמספר על ההסטוריה המוקדמת של סיאטל, וכל הזמן ישבה לי בראש המחשבה שאולי זה יתחבר איכשהו לסאגה הזו, למרות שלא ציפיתי ליותר מדי. ואז, מתישהו די לקראת הסוף היתה רשימה של כמה אנשי עסקים חשובים שעלו על ספינה לאלסקה, שכללה איש בשם ג'ייקוב פראונתל, סוחר ובעל-בתים, והחלטתי להסתכל שוב על המפה הזו מ-1920. ויודעים מה, כשהסתכלתי עליה שוב, ממש נראה כאילו כתוב שם 'האחים פראונתל'... אז קפצתי לגוגל והרצתי כמה חיפושים. נראה שהאחים פראונתל עדיין רשומים כבעלי נדל"ן (אם כי בעיקר בסביבות שכונת Shoreline, שהיא די הרבה צפונה מקטע המפה שלי), אבל אם נעבור להסטוריה קדומה יותר, אפשר למצוא רישומים של החנות שלהם בכמה מקומות, כמו במדריך העסקים מ-1872 או מדריך הטלפונים(!) מ-1883, ואפילו יש לה הופעת אורח בשתי תמונות מאותה התקופה (1, 2 - ושווה לבדוק את התיאורים מתחת לתמונות!). אף אחד מהדברים האלה לא קשור לשד' פיירוויו, או לפרק הזמן הרלוונטי של סביבות 1910-1920, אבל גם זה משהו. אה, והבניין ההוא על שד' פיירוויו, בין רח' ג'ון ורח' תומס? הוא היה המשרד המרכזי של עיתון ה-Seattle Times מסביבות 1930 עד לתחילת השנה הנוכחית, מסתבר. אז הנה פתרנו עוד תעלומה קטנה. אם כי עדיין לא מצאתי כלום על פּרדי.
לא מזמן קראתי בספר האינפורמטיבי והמהנה למדי של וויליאם ספיידל, 'Sons of the Profits', שמספר על ההסטוריה המוקדמת של סיאטל, וכל הזמן ישבה לי בראש המחשבה שאולי זה יתחבר איכשהו לסאגה הזו, למרות שלא ציפיתי ליותר מדי. ואז, מתישהו די לקראת הסוף היתה רשימה של כמה אנשי עסקים חשובים שעלו על ספינה לאלסקה, שכללה איש בשם ג'ייקוב פראונתל, סוחר ובעל-בתים, והחלטתי להסתכל שוב על המפה הזו מ-1920. ויודעים מה, כשהסתכלתי עליה שוב, ממש נראה כאילו כתוב שם 'האחים פראונתל'... אז קפצתי לגוגל והרצתי כמה חיפושים. נראה שהאחים פראונתל עדיין רשומים כבעלי נדל"ן (אם כי בעיקר בסביבות שכונת Shoreline, שהיא די הרבה צפונה מקטע המפה שלי), אבל אם נעבור להסטוריה קדומה יותר, אפשר למצוא רישומים של החנות שלהם בכמה מקומות, כמו במדריך העסקים מ-1872 או מדריך הטלפונים(!) מ-1883, ואפילו יש לה הופעת אורח בשתי תמונות מאותה התקופה (1, 2 - ושווה לבדוק את התיאורים מתחת לתמונות!). אף אחד מהדברים האלה לא קשור לשד' פיירוויו, או לפרק הזמן הרלוונטי של סביבות 1910-1920, אבל גם זה משהו. אה, והבניין ההוא על שד' פיירוויו, בין רח' ג'ון ורח' תומס? הוא היה המשרד המרכזי של עיתון ה-Seattle Times מסביבות 1930 עד לתחילת השנה הנוכחית, מסתבר. אז הנה פתרנו עוד תעלומה קטנה. אם כי עדיין לא מצאתי כלום על פּרדי.
אכן מגניב - תודה!
ReplyDelete