Out of principle - מתוך פרינציפ

ונפתח בשתי הודעות מנהלתיות:
א. לבלוג יש עכשיו גם עמוד פייסבוק. אז מי שמעדיף להתעדכן בפייסבוק - בבקשה. ולא אכחיש שקצת צומי (בדמות לייק, שייר וחבריהם) תעשה לי טוב על הלב. [הערה: חשבתי לעשות איזה וידג'ט כזה עם קישור רשמי-למראה לפייסבוק, אבל לא הצלחתי למצוא איך עושים את זה בלי מה שנראה לי כמו המון ווג'ערא'ס. אם אתם מכירים דרך קלה ופשוטה לארגן את העניין, אשמח לשמוע. עד אז, פשוט הוספתי עוד קישור לרשימת הקישורים.]
ב. כפי שכבר עדכנתי בעמוד הנ"ל, הוספתי לאחרונה כמה פרטי מידע מגניבים למדי לרשומה 'האדונית מסקערניעוויץ', אותם תוכלו למצוא כאן.
ועכשיו, גלויה! האח!

To start, two administrative announcements:
1. The blog now has a Facebook page. So those who prefer to get their updates that way - go ahead. Also, I will not deny that a certain amount of gratuitous attention (in the form of likes, shares, and all that stuff) will be rather nice. [Note: I thought of making one of those official-looking Facebook button side widget things, but couldn't find a way to do it without what looks like a lot of hassle. If you find a quick and simple way, let me know. Until then, it's just another link on my link list.]
2. As has already been updated in the aforementioned page, I recently added a few pretty cool details to the post 'The Lady from Skierniewice', which you can find here.
And now, a postcard! Hurrah!

אני לא בטוחה אם שמתי לב לראשונה לגלויה הזו בגלל התמונה או בגלל מה שכתוב בה, אבל התמונה באמת נחמדה. די יוצאת דופן - לא רואים כ"כ הרבה גלויות שמציגות אמצעי תחבורה יומיומיים.

I'm not sure if I first noticed it because of the picture or the writing, but the picture is nice. Sort of unusual - you don't see that many postcards depicting mundane means of transportation.

צד קדמי:

Front:

הכתובית בתחתית התמונה (Rorschach-Heiden Bergbahn: מסילת הרכבת ההררית רורשאך-היידן, וזה גם שם של חברת רכבות ישנה, כפי שאפשר לראות בראשי התיבות RHB על קרון הרכבת עצמו - אפשר לקרוא קצת על החברה באנגלית כאן, או, למי שקורא גרמנית, אפשר לקרוא ערך הרבה יותר מפורט כאן) מביאה אותנו היישר אל הפינה הצפון-מזרחית של שווייץ, על שפת ימת קונסטנץ, היא ה-Bodensee (ר' מפה למטה). נראה כמו מקום חביב למדי, ובכלל, נראה לי שמתאים לחזור להרים הקרירים של שווייץ עכשיו כשבחוץ נהיה כבר קיץ וחם.

The caption at the bottom (Rorschach-Heiden Bergbahn: the Rorschach-Heiden mountain railway, and also the name of an old railway company, as seen in the initials RHB on the actual train car - you can read about it here, or, if you read German, there seems to be a much more detailed entry here) places us right in the northeastern corner of Switzerland, on the shore of Lake Constance, or Bodensee (see map below). Seems like a rather lovely place, and it kinda feels right to return to the cool mountains of Switzerland now that it is getting hot and summery out again.

View Larger Map

אבל כמו שקורה לעתים קרובות, החלק החביב עליי הוא מה שכתוב בצד האחורי. חוששתני שהסריקה לא יצאה משהו, אבל כרגיל צירפתי תעתיק ותרגום מתחת.

But as is often the case, my favourite part is on the back. The scan isn't great, I'm afraid, but as usual I got the transcription and translation right below.

צד אחורי:

Back:

12/8/61
עלי שלום!
כרגע נזכרתי שרק לך עוד לא כתבתי. באמת לא בסדר. היום בדיוק ה 12/8 ואני כבר חודש פה, וחודש וחצי מאז שנפרדנו. ברכבת זו אני נוסעת לRorschach או ל St Gallen. מקדימה זו מחלקה ראשונה ואחורנית השניה. ההבדל במחיר לא גדול, אבל אני תמיד בשניה מתוך פרינציפ. - עלי, אם אתה רוצה משהו מיוחד שאוכל להביא לך, אז על [כך במקור!] תתביש ותכתוב לי, טוב? אולי יש משהו שאין להשיג בארץ, או שהוא כאן זול יותר.
שלום, ויטה[?]

12/8/61
Hello, Eli!
I just remembered now that you are the only one I have not written yet. How dreadful of me. Today is exactly 12/8 [for any American readers: that means August 12, not December 8] and I am already here a month, and it's been a month and a half since we said goodbye. This is the train that I take to Rorschach or to St Gallen. At the front is the first class, at the back the second. The price difference isn't very big, but I am always in the second, out of principle. - Eli, if you want anything special that I can bring you, then dont [sic!] be shy and write me, alright? Perhaps there is something that can't be found back home, or that is cheaper here.
Goodbye, Vita[?]

ניסיתי לחפש את עלי בראון, אבל לא מצאתי שום דבר שנראה כמו זיהוי מוחלט של הבנאדם. יהיה קשה עוד יותר לחפש את הכותבת, כי אני אפילו לא בטוחה שאני מצליחה לקרוא את השם שלה כמו שצריך. בכל אופן, זה לא ממש משנה; העיקר כאן הוא הסיפור, מה שנאמר כאן, ואיך הוא נאמר. ותכל'ס, נכון שזה מגניב? יש כאן איזה טון דיבור שעולה מהכתיבה די בבירור - אפשר ממש לדמיין אותה, לא? יש פה משהו חמור-סבר כזה, שגורם לי לחשוב על אישה קצת מבוגרת, קצת דודתית או מורתית, מאלה שתמיד יודעות מה הן רוצות ולמה, שיש להן סיבות ספציפיות ותכניות מסודרות (קצת מזכיר לי את האמא מ'להתראות לנין', ואם לא ראיתם את הסרט הזה כדאי שתראו כי הוא נהדר). מה היא עושה בשווייץ, לתקופה של לפחות חודש, ואולי יותר? ועוד בתחילת שנות ה-60, כשנסיעות לחו"ל לא היו עניין נפוץ במיוחד פה בארץ? האם היא נסעה לאיזה בית הבראה, או אולי ללימודים (יש אוניברסיטה בסנט גאלן)? בכל אופן, אני משערת שהיא נהנתה שם, ושגם אם היא בסך הכל היתה שם בחופשה נינוחה, היא בכל זאת הלכה לכל מקום בקצב נמרץ, תמיד עם מטרה ברורה לפניה, כי היא פשוט היתה בנאדם כזה.

I tried looking for Eli Brown/Braun/Bar-On, but didn't come up with anything that feels like it might definitely be the guy. Would be even harder to search for the writer, since I'm not even sure I'm reading her name right. Anyway, this doesn't really matter; it all about the story, all about what is being told, and how. And really, isn't it neat? There's a certain tone of voice that comes so clearly through the writing - you can just imagine her, can't you? (At least, I tried to capture in the translation what she sounded like to me.) There's a sort of severity about it that makes me think of a somewhat older woman, a little like a teacher, the kind who always knows what she wants and why, the kind who has specific reasons and orderly plans (it sort of makes me think about the mother from Goodbye Lenin, which you should see if you haven't because it's a lovely film). What is she doing in Switzerland, for at least a month, and possibly longer? And back in the early 60s, when trips abroad weren't very common around here? Is she there for her health, or maybe for study (there's a university in St. Gallen)? Anyway, I'm assuming she enjoyed herself, and that even if she was there on a leisurely vacation, she walked briskly everywhere, always with a clear purpose, just because that's the sort of person she is.

אבל כמובן, זה רק הדמיון שלי - זה רק מה שאני רואה, כשאני מסתכלת על הגלויה. אנשים אחרים אולי יראו דברים אחרים. אם יש לכם סיפורים משלכם, אתם מוזמנים לחלוק.

But of course, that's just my imagination - just what I see, when I look at this card. Other people might see other things. If you have your own stories, go ahead and share them.

---

עדכון (12 באוקטובר 2012): תגובה אנונימית אחת מצאה לי את עלי בראון מהגלויה - ואני ממש שמחה על זה, כי זה סיפור נפלא. הנה הקישור שקיבלתי שם, ואתם יכולים פשוט ללכת ולקרוא, אבלאם לא בא לכם, התקציר הוא כזה: בבית שבכתובת הזו, ברחוב הנביאים 64, התגוררה רחל המשוררת אחרי שנאלצה לעזוב את קיבוץ דגניה בגלל השחפת שלה. את השיר הלירי העצוב-אך-אופטימי והיפהפה שלה 'עץ אגס' - אחד השירים העבריים האהובים עליי (בקישור אפשר לקרוא גם את התרגום האנגלי החיוור שלו) - היא כתבה שם, על עץ האגס שגדל בחצר מחוץ לחלונה.
אז מה לכל זה ולעלי בראון, מלבד הכתובת המשותפת? ובכן, אחרי שרחל עברה לתל אביב, אבא של עלי, וולפגנג בראון (אני די בטוחה שהוא מופיע בעוד כמה גלויות שהעליתי פעם; אבדוק את העניין אחר כך) התגורר בבית במשך הרבה שנים. למעשה, הוא מת שם ב-2009, בגיל 94. הוא היה מאוד קשור לסיפור של רחל, וכשעץ האגס שהונצח בשיר מת לפני כמה שנים, הוא ובנו עלי נטעו עץ אגס חדש במקומו. מקסים, לא?

Update (Oct 12 2012): Some anonymous in the comments found me the Eli Braun from the postcard - and I'm so glad s/he did, because it's a  wonderful story. The link there is to an article in Hebrew (and I suppose most of the story will speak more to the Hebrew-speakers, but it's still wonderful), but the gist of it is that the house at this address, 64 HaNevi'im Street, was for a while the home of one of the most famous Hebrew women poets, Rachel. She moved there from the kibbutz after she was diagnosed with tuberculosis and was no longer allowed to work with children (a work she loved, by all accounts). Yes, she basically fulfilled the stereotype of the frail, lonely poet dying from consumption. But she wrote beautiful poetry. During the time she spent in Jerusalem she also wrote one of my favourite poems, the lyrical, sad-yet-optimistic Pear Tree (alas, so much is lost in this translation - you'll just have to trust me that in the original Hebrew it's just beautiful), about an actual pear tree growing in the courtyard, outside her window.
But while all this introduction was probably necessary for my non-Hebrew readers, at this point you are probably asking yourselves what it all has to do with Eli Braun, except for that address. Well, after Rachel moved to Tel Aviv, Eli's father, Wolfgang Braun (who I'm pretty sure appeared in some previous postcards I had here; I'll look it up later) lived in that house for many years. In fact, he died there in 2009, at the age of 94. He cared a lot about the story of Rachel, and when the pear tree immortalised in the poem died some years ago, he and Eli planted a new pear tree in its place. Isn't that sweet?
Thank you, Anonymous!

והנה המקום עכשיו - או לפחות, פיסת הגינה שאפשר לראות כשמסתכלים מהרחוב:

And here's the place now - or at least, the bit of the garden you can see from the street:

View Larger Map

Be Prepared - היה נכון

It's not like I'm going to make a new tag just for 'I found this inside a book' or something, but, well, I found this inside a book. Was just reading some Agatha Christie novel I picked up in a use book store, and this piece of paper was inside.

זה לא שאני הולכת ליצור תגית חדשה רק לנושא 'מצאתי את זה בתוך ספר' או משהו כזה, אבל, נו, מצאתי את זה בתוך ספר. סתם קראתי לי איזה בלש של אגתה כריסטי שמצאתי בחנות ספרים משומשים, וחתיכת הנייר הזו היתה בפנים.

Of course, I got really excited about it, because it's so neat to me to think that it's just been sitting in a book since the early 60s (when it was probably used as a temporary bookmark by someone who just picked up the first piece of paper lying around, because he knew better than to leave the book open page-side down, because you do not do that to a book, dammit, but I'm getting carried away), with the book changing hands who knows how many times, until it ended up on my shelf. And I left it in the book, because someday in the future that book will move on again, and so will this thing. It might be used as a bookmark again; it might be noticed, and enjoyed, and maybe even treasured; it might be thrown away. For now, it's here, in the permanent temporary collection that is the internet. Have a look.

וכמובן שזה ממש הלהיב אותי, כי זה ממש מגניב בעיניי שדבר כזה פשוט ישב בתוך הספר מאז אי-אז בתחילת שנות ה-60 (כשמישהו בטח השתמש בו כסימניה זמנית, כי הוא היה מספיק חכם כדי לא להשאיר את הספר פתוח עם הדפים למטה, כי לא עושים דבר כזה לספר, לעזאזל, אבל אני נסחפת), ובינתיים הספר החליף ידיים מי יודע כמה פעמים, עד שבסופו של דבר מצא את עצמו על המדף שלי. ואני השארתי את הנייר בספר, כי מתישהו בעתיד הספר ימשיך את המסע שלו, והנייר ביחד איתו. אולי שוב ישתמשו בו כסימניה; אולי ישימו לב אליו, ויהנו ממנו, ואפילו ישמרו אותו; אולי יזרקו אותו לפח. בינתיים, הנה הוא כאן, באוסף הקבוע והזמני של האינטרנט. בואו תראו.

Front:

צד קדמי:

Okay, so it's a smiling Israeli kid (he actually looks kinda Aryan, but you can tell he's Israeli because if the tembel hat), with a... medal? First prize ribbon? Flower? What is that thing? Also, he appears to be signalling a semaphore P (or, assuming it's in Hebrew, a semaphore samekh). Or perhaps trying to say 'Halt! Look over there!' or 'He went that way!'. It's an odd piece of clip-art, and that enough would have been a reason to love this thing, even without what's on the back.

אוקי, אז זה ילד ישראלי מחייך (יש לו דווקא מראה די ארי, אבל רואים שהוא ישראלי, הוא חובש כובע טמבל), עם... מדליה? דבר כחול כזה [כמעט כתבתי 'סרט כחול', כי באנגלית זה ribbon. אבוי.] של מקום ראשון כמו בתחרויות עוגות אמריקאיות? פרח? מה זה הדבר הזה? אה, והוא כנראה גם מאותת P בסמאפור (או, בהנחה שהוא מאותת בעברית, ס בסמאפור). או שאולי הוא מנסה לומר 'עצור! תסתכל הצידה!' או 'הוא הלך לשם!'. זו פיסת קליפ-ארט מוזרה למדי, ורק היא כשלעצמה היתה יכולה להיות סיבה מצוינת לאהוב את הפתקה הזו, אפילו בלי מה שכתוב מאחורה.

Back:

צד אחורי:

לכב' דיירי הבית מס' __12__ ברח' __הגדוד העברי__

        מועדים לשמחה

בביקור שערכנו בביתכם מצאנו, כי
[א.] החצר אינה מוחזקת במצב תקין
[ב.] אין גינה מטופחת
ג. פחי אשפה אינם מכוסים
[ד.] השטח מסביב לפחי האשפה אינו נקי
ה. חדר המדרגות מוזנח

אנו בטוחים, כי תדאגו לבריאותכם וכי אתם מעונינים בסדר ובנקיון ולא תחכו שיבואו מפקחי העיריה ויטילו עליכם קנסות-ברירה בהתאם לחוק.
                                     צופי ירושלים
ירושלים, חול המועד סוכות תשכ"ג

For the residents of house no. __12__ on __HaGdud HaIvri__ St.

        Happy Holidays

On a visit to your house we have found, that
[a.] The yard is not properly maintained
[b.] No well-kept garden
c. Trash bins are not covered
[d.] The area around the trash bins is not clean
e. Stairwell is dilapidated

We are certain, that you will take care of your health and that you are interested in order and cleanliness and will not wait for the municipal inspectors to come and issue a fine or alternative penalty as required by law.
                                                  Jerusalem Scouts
Jerusalem, Chol HaMoed Sukkot, 1962

But the back, oh, it's marvellous. I think my favourite part is the phrasing in that last, underlined sentence, which kinda makes me think of a protection racket ('Now you're a nice guy, yaknow. We're sure you're a reasonable man, and you'll... take care of business, before some folks come around to give you trouble'). I'm sure they didn't mean it, because after all, they're just Scouts [Note to non-Israeli readers: the Israel Scouts are not divided into Boy/Girl Scouts, but it's basically sorta the same thing. I think. I wasn't in the Scouts]. They wanted to keep the neighbourhood pretty, so they patrolled the streets and left people notes, to let them know that - if I'm correct in reading the combination of circling and striking there - their yard is not properly maintained and the area around their trash bins isn't clean. With a nice picture of a smiling boy in a tembel hat. But still, there's something so disturbingly passive-aggressive about it.

אבל אוי, הצד האחורי פשוט מופלא. אני חושבת שהחלק שהכי מוצא חן בעיניי הוא הניסוח של המשפט האחרון, המודגש בקו, שקצת מזכיר לי פרוטקשן ('אתה דווקא נחמד, אתה. אנחנו בטוחים שאתה בן אדם הגיוני ושאתה... תטפל בעניינים, לפני שיבואו אנשים שיעשו לך בעיות'). אני בטוחה שלא זו היתה הכוונה, כי בכל זאת, סה"כ צופים. הם רצו לשמור על פני השכונה, אז הם סיירו ברחובות והשאירו לאנשים פתקים אינפורמטיביים כדי להודיע להם ש--אם הבנתי נכון את השילוב של הקפה בעיגול ומחיקה בקו שיש שם--החצר שלהם אינה מוחזקת במצב תקין והשטח מסביב לפחי האשפה שלהם אינו נקי. עם ציור חביב של ילד מחייך בכובע טמבל. אבל בכל זאת, יש בזה משהו כ"כ מטריד, פאסיבי-אגרסיבי כזה.

Well, it was a different time. To be honest, I can't imagine the Scouts nowadays walking around the streets and telling people they need to clean up. You can see it as a loss of community spirit and that feeling that we're all a part of society and have to pull together to make it work; or perhaps you can see it as higher awareness of people's right to privacy and to not have self-appointed committees telling them if their house is nice enough. Any way you choose to look at it, it definitely marks a different era.

טוב, זו היתה תקופה אחרת. למען האמת, אני לא יכולה לדמיין את הצופים כיום מסתובבים ברחובות ואומרים לאנשים לנקות את החצר. אפשר לראות בזה אובדן של הערבות ההדדית, של התחושה הזו שכולנו חלק מהחברה ואנחנו צריכים לעבוד ביחד כדי שהיא תצליח; או שאולי אפשר לראות בזה מודעות גבוהה יותר לזכותם של אנשים לפרטיות, ולזכות שלא יבואו כל מיני ועדות-מטעם-עצמן ויחליטו להם אם הבית שלהם נראה מספיק מטופח. איך שלא בוחרים להסתכל על זה, בהחלט מדובר כאן על סימן של עידן שחלף.

Now, how about taking a look at the place? I'm pretty sure this is the first post where I get to use Google Street View in Israel, and look, you can see the actual building this note has been talking about!

ועכשיו, בואו נסתכל על הבית. אני די בטוחה שזו הרשומה הראשונה שבה יוצא לי להשתמש ב-Google Street View בישראל, ותראו, אפשר לראות ממש את הבניין שמצוין בפתקה!

View Larger Map

Actually, it's probably not the same building - looks a bit too new, to me, although I'm not a very good judge of that. I have no idea what it all looked like back in 1962. Perhaps a little less well-kept. It's a pretty nice place to live nowadays, anyway.

טוב, בעצם זה בטח לא ממש אותו הבניין - הוא נראה לי קצת חדש מדי, אם כי אני לא מבינה בזה יותר מדי. אין לי מושג איך האזור נראה בכלל בתשכ"ג. אולי קצת פחות מטופח. בכל אופן, כיום זה אזור שדי נחמד לגור בו.

Well, that's all for today. Next post, a return to postcards? Yeah, I think so. Been a while since I did a postcard.

וזהו להיום. ברשומה הבאה חוזרים לגלויות? נראה לי שכן. מזמן לא העליתי גלויות.

Don't talk to me about life - אל תספרו ל י על החיים

ראשית, הבהרה - הכותרת לא קשורה במישרין לתוכן הרשומה, מעבר לרמה הכללית, כלומר העובדה שבכל הרשומות כאן אני בעצם מספרת לכם על החיים של מישהו אחר (או לפחות על המעט שאני מצליחה לראות מהם במקרה בגלויה או בתמונה). הסיבה העיקרית לכותרת היא שמדובר בציטוט מ'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' (ציטוט של מרווין, כמובן), ושהיום ה-11 במאי - יום השנה למותו של דגלאס אדאמס - וזו הרשומה הארבעים ושתיים שלי [יכול להיות שעכשיו בלבלתי את חלקכם, כי כתבתי ברשומה הקודמת שהיא מס' 42, אבל זה מפני שהתבלבלתי בעצמי; היא הייתה מס' 41, וכשגיליתי את זה תזמנתי את הבאה בתור לתאריך המתאים] ורציתי לעשות מחווה קטנה לאחד הספרים האהובים עליי. זה הכל. לענייננו:

First, a clarification - the post title isn't directly related to the content, beside the general level, that is, the fact that in all the posts here I'm actually talking to you about somebody's life (or at least the bit of it I can maybe see in a postcard or a photo). The mainreason for this title is that this is a quote from the Hitchhiker's Guide to the Galaxy (said by Marvin, of course), and that today is May 11th - the anniversary of Douglas Adams' death - and this is my forty-second post [I might have just confused some of you, because I wrote in my previous post that it was no. 42, but this is because I was confused myself; it was no. 41, and once I realised that I made sure the next one is on a fitting date] and I wanted to make a little homage to one of my favourite books. That's all. Now to the matter at hand:

יש המון תמונות ברשומה הזו, אבל יש ביניהן קשר ישיר. זו בוחטה אחת של תצלומים - כולם בבירור מאותו טיול של כמה חברים בסין - שמצאתי לפני כמה שנים ברחוב, מונחים ליד פח אשפה. אני לא יודעת למה הם היו שם. אולי התברר שמדובר בתמונות כפולות, או סתם בגרסאות לא מוצלחות של תמונות אחרות (אוי, אני זוכרת כשהיינו מצלמים על פילם, ואז חיכינו שיפתחו את התמונות, ורק אז גילינו שחלקן לא משהו). אולי זה איזשהו הסבר יותר דרמטי: מערכת יחסים רומנטית שעלתה על שרטון, וגרמה לאחד מבני הזוג (ואוף עם השפה הסקס-מניאקית הזו שלא נותנת לי לנסח כאן משהו נטול מגדר מובהק כמו באנגלית...) לזרוק תמונות שעוררו זכרונות כואבים. אולי זו היתה איזו טעות מתסכלת, והם בכלל לא התכוונו לזרוק את התמונות, ואחר כך היו צריכים ללכת לעשות עותקים חדשים מהתשלילים, כי עד שהם קלטו שהם שמו את התמונות מהטיול בקופסא של 'להוציא לזבל', מישהו אסף אותן והלך. מי יודע? אני בטח שלא.

Got a whole bunch of pictures in this one, but they're all directly connected. It's a single batch of photos - all obviously from the same trip of some group of friends to China - which I found some years ago in the street, next to a trash bin. I don't know why they were there. Maybe they ended up being duplicates, or worse versions of other pictures in the batch (oh, I remember the times when we took photos on film, and waited to have them developed, and only then found out that some of them didn't turn out so great). Maybe it's some sort of more dramatic explanation: a romantic relationship that went sour, causing one person to throw out pictures that brought up painful memories. Maybe it was a really frustrating mistake, and they never meant to throw out the pictures, and later had to go and make new copies from the negative, because by the time they realised they put their vacation pictures in the 'out to the trash' box, somebody picked them up and left. Who knows? I sure don't.

אז אתם יכולים להמציא סיפור משלכם על מה שקרה שם; בכל אופן, הנה קבוצת אנשים (שני בחורים ובחורה אחת, נדמה לי) בטיול למקום זר ומופלא, שם בטח עברו כל מיני הרפתקאות. אני לא יודעת מי היו, או איפה הם עכשיו, או באופן כללי מה הסיפורים שלהם [דרך אגב, כרגיל - אם התרחש משהו בלתי-סביר ואת/ה, קורא/ת יקר/ה, בין האנשים שבתמונות, ובא לך לתת לי עוד מידע על הסיפור, אשמח מאוד; ואם נראה לך שעדיף שאוריד את התמונות מהבלוג, אשמח פחות, אבל אכבד את רצונך.], אבל זכיתי בהצצה קטנה להרפתקאות שלהם, וזה יופי מבחינתי.

So, make up your own story, about what happened there; anyway, here is a group of people (two guys and one girl, looks like) out on a trip to a strange and wondrous place, probably having all sorts of adventures. I don't know who they were, or where they are now, or generally what their stories are [by the way, as usual - if by some odd stroke of improbability you, dear reader, are one of these people in the photos, and would like to give me any more information about the story, I will be delighted; if you prefer that I remove them from the blog, I will be less delighted, but will respect that.], but I got a little glimpse of those adventures, and I'm happy with that.

אז מתחילים עם איזשהו בניין, או אולי מתחם, עם מין כיפה עתידנית כזו ועם דגל ישראל. אין לי מושג במה מדובר. ניסיתי את חיפוש התמונות ההפוך, אבל לא מצאתי כלום. שגרירות ישראל, אולי?

We begin with some sort of building, or perhaps a compound, with a futuristic dome and an Israeli flag. I have no idea what it is. I tried the reverse image search thing, but nothing came up. Israeli embassy, perhaps?

מכאן והלאה יש סדרת תמונות שנראות כמו שאפשר לצפות שתצלומי-חופשה ייראו: קצת נוף ותמונות טבע, קצת מקומיים, קצת תמונות 'הנה אנחנו במקום זה-וזה'. הן נחמדות בהחלט.

And from here on out, it's just a series of what you would expect vacation photos to look like: some scenery and nature, some locals, some 'here we are at this-and-that place' shots. They're pretty nice.

וזה כל מה שיש לי בעצם. כרגיל, אם מי מקוראיי יוכל להוסיף מידע, יופי. עד הפעם הבאה, סוף שבוע נעים, ואל תשכחו את המגבת שלכם.

And that's all I have, really. As usual, if any of you readers has any information to add, please do so. Until next time, have a good weekend, and don't forget your towel.

Blurred and Unknown - מטושטשים וחסרי שם

 I think this will be the last in the anonym series, at least for a while. I have a bunch of other stuff I want to get to. Anyway, in this installment, you get three photos in one post! But like I said last time, these photos barely have any details. I did say that they don't even have any writing on the back, and one of them actually does have a few words, but I decided to include that one as well because the main reason that I chose each one of them is the same: They're blurred. Photos that are a little out of focus, or that maybe faded a bit in time, or both.

נראה לי שזו תהיה הרשומה האחרונה בסדרת האלמונים, לפחות לעת עתה. יש לי עוד כל מיני דברים שאני רוצה להעלות. בכל אופן, הפעם אתם מקבלים שלוש תמונות בבת אחת! אבל כמו שאמרתי בפעם הקודמת, אלה תמונות נטולות פרטים כמעט לחלוטין. אמנם אמרתי אז שאין בהן אפילו כיתוב מאחורה, ובסוף על אחת מהן בכל זאת כתובות כמה מלים, אבל אני כוללת אותה כי הסיבה העיקרית שבחרתי כל אחת ואחת מהן היא זהה: הן מטושטשות. תמונות שיצאו קצת לא בפוקוס, או אולי דהו קצת עם הזמן, או גם וגם.

And I saw them in the pile of old photos in the box outside the used book store (the Book Gallery, of course, one of my favourite places), and felt a little sorry for them. Even among the people who dig through this box and decide to pick up the personal photos of people they don't know, who would want to buy a blurry picture?
Beside nutcases like me, of course.

וראיתי אותן בתוך הערמה של התמונות הישנות בארגז מחוץ לחנות הספרים המשומשים ('הגלריה לספרות', כמובן, אחד המקומות האהובים עליי), וריחמתי עליהן קצת. אפילו מתוך האנשים שמחטטים בארגז הזה ומחליטים לאסוף תמונות אישיות של אנשים שהם לא מכירים, מי ירצה לקנות תמונה מטושטשת?
חוץ מפסיכים כמוני, כמובן.

Here's the first one:

הנה הראשון:

Like the people in my last few posts, this guy also looks Russian to me. It's probably this hat, which indicates that this is probably a picture from the military, or some other sort of service like that (I'm not any kind of expert about types of Russian uniforms). It's hard to see much of his facial features, except for the way his ears stick out and a sort of half-smile. But there's something pleasant about him.

כמו האנשים בתמונות שברשומות הקודמות, גם הוא נראה לי רוסי. זה מן הסתם הכובע, שמרמז שזו כנראה תמונה מהצבא, או משירות דומה אחר (אני לא מבינה גדולה - או אפילו קטנה - בזני מדים רוסיים).קשה לראות משהו מתווי הפנים שלו, חוץ מהאוזניים הבולטות ומין חצי-חיוך כזה. אבל יש בו משהו חביב.

Can't really tell what's in the background, too, and it's kinda bugging me. Are the vague forms behind his head the view from, say, a tent opening? Is it some official photographer's backdrop? Is there somebody standing behind him that got cropped out (seems unlikely, but who knows)? Gah, I just can't figure it out!

אני לא ממש מצליחה להבין מה יש ברקע, וזה קצת מציק לי. הצורות המעורפלות האלה שמאחורי הראש שלו, הן נוף שמשתקף ממשהו כמו פתח של אוהל, למשל? או אולי תפאורת רקע רשמית של צלם? או שאולי מישהו עומד מאחוריו, אבל הוא נחתך מהתמונה (לא נראה לי סביר, אבל מי יודע)? אוף, אני פשוט לא מצליחה לפענח את זה!

Off to the second picture:

טוב, קדימה לתמונה השנייה:

This is in Israel - has to be. Just look at that background. Just look at those shoes (these heavy lace-up items that Israelis call 'Golda shoes' after that Iron Lady's severe, grandmotherly style). It has to be a kibbutz or something like that, and it has to be somewhere around the 50s, give or take a decade. Not that I was around back then, but this picture is almost stereotypical. How can you not love it? How can you not love this lady, whoever she may be, posing in front of some indistinct lawn, and apparently squinting at the bright sun?

זה צולם בישראל, בליינד. רק תסתכלו על מה שברקע. רק תסתכלו על נעלי הגולדה שלה. זה בטוח קיבוץ או משהו כזה, ובטוח צולם מתישהו בסביבות שנות ה-50, פלוס-מינוס עשור. לא שהייתי אז בסביבה, אבל התמונה הזו היא כמעט ברמה של סטריאוטיפ. איך אפשר שלא לאהוב אותה? איך אפשר שלא לאהוב את האשה הזו, תהא אשר תהא, שעומדת לצילום מול איזו מדשאה לא-ברורה, וככל הנראה מצמצמת עיניים באור השמש העזה?

And one last picture - like I said at the start, this one has a few words on the back, but that's about it. And I find it pretty sweet, for whatever reason. Maybe it's the turkeys?

ועוד תמונה אחרונה אחת - כמו שאמרתי בפתיחה, כאן יש כמה מלים בצד האחורי, אבל זה הכל. ואני חושבת שהיא די מתוקה. אולי בגלל תרנגולי ההודו?

Front:

צד קדמי:

Or actually, the way that kid is looking at the turkeys. You can't see much of her expression (well, the blurriness is kind of the whole point of this post, after all), but it seems like this sort of half-excited half-scared look that you can see on city kids meeting barnyard animals for the first time, when they're fascinated by these new creatures but are ready to start crying if something strange happens (this is of course purely conjecture on my part - there is nothing here that tells me she is a city kid, or that she's meeting turkeys for the first time in her life, or that she might be scared of them; it's just my imagination, and bad memories of the evil of geese).

או בעצם, בגלל איך שהילדה הזו מסתכלת בהודים. לא רואים כ"כ טוב את ההבעה שלה (נו, הטשטוש הוא הפואנטה של כל הרשומה הזו, בסך הכל), אבל היא נראית לי כמו הפרצוף הזה החצי-מתלהב וחצי-מבוהל שיש לפעמים לילדי-עיר שפוגשים חיות משק בפעם הראשונה, כשהיצורים החדשים האלה מרתקים אותם, אבל הם גם מוכנים להתחיל לבכות אם יקרה פתאום משהו מוזר (כל זה הוא כמובן רק ניחוש פרוע מצידי - אין כאן שום דבר שאפשר להסיר ממנו שזו ילדה עירונית, או שהיא פוגשת תרנגולי הודו לראשונה בחייה, או שיכול להיות שתבהל מהם; מדובר רק בפעולת הדמיון שלי, וכמה זכרונות לא נעימים על רשעותם של אווזים).

But she's so cute, and the turkeys are so silly. And there may be some sort of hint as to the circumstances, because of the writing on the back, although as in many previous cases, it involves some language I can't read.

אבל היא כ"כ חמודה, וההודים כ"כ מצחיקים. ואולי יש רמז קטן לגבי הנסיבות, בגלל מה שכתוב מאחור, למרות שכמו בהרבה מקרים קודמים מעורבת כאן שפה שאני לא יכולה לקרוא.

Back:

צד אחורי:

So yeah, we do have a few words on the back, but you can't learn all that much from it. The writing only gives us the date, August 1935 (and it even allows me to add a '1930s' tag and bridge a little gap in my tag list...) and one other word that I can't really read. I'm pretty sure that the squiggle under the T makes it the letter ț - which, according to Wikipedia, exists mainly in Romanian - or alternatively makes the little dip in the line behind it to the letter ș, which is Romanian as well. So this probably is the language, and it's also possible that it's the name of a place in Romania, since looking at the map it seems that ești is a fairly common suffix for place names there (any Romanian speakers, or linguists, around that can explain to me what it means?). But I tried looking for different variations of what I think I can read there: hepeti, herpeti, herpesti, hepesti (including the various combinations of ț and ș), and nothing relevant came up, so I have no idea what it is.

אז אכן, דווקא יש כמה מלים בצד האחורי, אבל קשה ללמוד מזה הרבה. הכיתוב כאן נותן לנו בסך הכל את התאריך, אוגוסט 1935 (וזה אפילו מאפשר לי להוסיף תגית '1930' ולסגור חור קטן ברשימת התגיות שלי...) ועוד מלה אחת שאני לא ממש מצליחה לקרוא. אני די בטוחה שהצ'ופצ'יק הזה מתחת ל-T הופך אותה לאות ț - שעל פי וויקיפדיה קיימת בעיקר ברומנית - או לחלופין הופך את הצ'יקמוק הקטן מאחוריה לאות ș, שגם היא רומנית. אז סביר שזו אכן השפה, ואולי אפילו מדובר על שם מקום ברומניה, כי מהצצה במפה נראה שהסיומת ești נפוצה בשמות מקומות שם (יש דוברי רומנית או בלשנים בסביבה שיסבירו לי את המשמעות שלה, אולי?). אבל ניסיתי לחפש וריאציות שונות של מה שנדמה לי שאני מצליחה לקרוא שם: hepeti, herpeti, herpesti, hepesti (כולל השילובים השונים של ț ו-ș), ולא מצאתי שום דבר רלוונטי, אז אני לא יודעת מה זה.

So there we have it. One half-smiling soldier with unfathomable background, one squinting lady at a kibbutz, and one cute kid looking at some turkeys. All of them nameless (unless that Romanian word turns out to be the kid's name, but I doubt it), all of them blurred and faded, all of them probably forgotten. They can now be remembered just a little more, even if it is just for a few moments, even if it's just through a quick curious look from somebody who got to this blog by searching for something like 'sitting geisha' (I don't know why, but that appears to be one of the most search queries that gets people here). Here on the great big internet, they can have one little moment in the light, instead of spending the rest of their days in a box of other old photos. At least, I hope so.

אז זהו זה. חייל אחד עם חצי-חיוך ורקע בלתי-מפוענח, גברת אחת מצמצמת עיניים בקיבוץ, וילדה חמודה אחת מסתכלת על תרנגולי הודו. כולם חסרי שם (אלא אם כן המלה הרומנית היא בעצם השם של הילדה, אבל מסופקתני אם כך הוא), כולם מטושטשים ודהויים, כולם מן הסתם נשכחו כבר. עכשיו אפשר לזכור אותם טיפ-טיפה יותר, גם אם רק לכמה רגעים, גם אם רק באמצעות מבט חטוף וסקרני של מישהו שהגיע לבלוג כי הוא חיפש משהו כמו 'sitting geisha' (אני לא יודעת למה, אבל נראה לי שזו אחת משאילתות החיפוש הכי נפוצות שמובילות לכאן אנשים). כאן במרחבי האינטרנט יכול להיות להם רגע אחד חולף של אור, במקום שיבלו את שאר ימיהם בקופסא עם כל מיני תמונות ישנות אחרות. לפחות, כך אני מקווה.

Interlude - אתנחתא

I've previously included the occasional link to James Lileks, who collects all sorts of neat old (mostly American) things and scans them and writes about them, and who probably influenced what I do in my little niche of the internet more than I am consciously aware of.
Well, I don't know when I'll have the next post up, and in the meanwhile I thought to do something a bit unusual and simply point you toward one of his sub-sites that just came up today - because if you enjoy what I do here, you will definitely enjoy it quite a lot.
Meet Larry.

בעבר כבר הכנסתי פה ושם לינקים לג'יימס ליילקס, שאוסף כל מיני דברים ישנים (בעיקר מארה"ב) וסורק אותם וכותב עליהם, ושמן הסתם השפיע על מה שאני עושה בנישת-האינטרנט הקטנה שלי יותר מכפי שאני מזהה באופן מודע.
ובכן, אני לא יודעת מתי אעלה את הרשומה הבאה, ובינתיים חשבתי לעשות משהו קצת יוצא דופן ופשוט להכווין אתכם לאחד מתת-האתרים שלו שבדיוק עלה היום - כי אם אתם נהנים ממה שאני עושה כאן, בהחלט תהנו גם מזה.
נעים להכיר: לארי.

(The picture is a link, click it!)

(התמונה היא לינק, הקליקו-נא!)

A very Russian couple - צמד רוסי מאוד

ברשומה הקודמת, קוראת מועילה אחת השיגה לי תרגום של הטקסט ברוסית בצד האחורי של התמונה, וזה היה מעולה (שוב תודה לך!). אז חשבתי לעצמי ששווה להמשיך בכיוון הזה כל עוד אני בשוונג - אז הנה עוד כמה אנשים רוסים, עם עוד כיתוב ברוסית.

Last time, a helpful reader got a translation of the Russian text on the back of the photo for me, which is awesome (thanks again!). So I figure, let's keep to the same theme while I'm on a roll - here's some more Russian folks, with some more Russian writing.

ואני מקווה שזה לא יישמע מתנשא או משהו, אבל האנשים הרוסים הספציפיים האלה ממש חמודים בעיניי. נו, תסתכלו עליהם:

And I hope this will not sound patronising or something, but I find these specific Russian folks absolutely adorable. Just look at them:

צד קדמי:

Front:

הם כמעט נראית כמו בובות קטנות, כמו המיניאטורות האלה של 'אומות העולם'. היא בפרצוף עגול וחיוך קפוץ ועם הידונית הצמרירית הנפלאה הזו (וכמה נפלאה המלה 'ידונית', אגב!), הוא במעיל וכובע שנראים רק טיפה גדולים מדי - ושניהם בנעליים שנראות כבדות, פרקטיות, סובייטיות כאלה - ואיך שהם עומדים יחד ברצינות, והרקע המטַּשטש ללבן בצורה כמעט-אמנותית-אבל-בעיקר-קצת-תמוהה... הכל כל כך מושלם. הם פשוט נראים כל כך רוסים.

They almost look like little dolls, like one of those 'nations of the world' miniatures. She with her prim round face and that lovely woolly muff, he in an overcoat and hat that seem just a little bit too big for him - and both of them with what looks like heavy, practical, Soviet shoes - and the way they're standing together so seriously, and the almost-artistic-but-mostly-kinda-awkward way the background has been blurred into white... it's all so perfect. They just look so Russian.

עמדתי לומר שהם נראים כמו סבא וסבתא רוסים, אבל זה בסך הכל די הגיוני שהם אכן סבא וסבתא של מישהו. בהנחה (היחסית סבירה) שהיו להם ילדים, לפחות. ככה זה עובד.

I was gonna say that they look like somebody's Russian grandparents, but it's only reasonable that they actually are. If we assume they had kids (which is fairly likely), anyway. That's how these things work.

צד אחורי:

Back:

גם כאן, נדמה לי שזו רוסית אבל קשה לי להבחין; וגם כאן, הדבר היחיד שאני יכולה לקרוא הוא התאריך: 24-12-55 (עם 12 בספרות רומיות, כמו שאתם רואים, אבל זה מתבלגן לי בכתיבה מימין לשמאל) - ערב חג המולד של 1955. טוב, בעצם אין לי מושג אם זה אותו דבר בחג המולד של הכנסיה הרוסית-אורתודוקסית, וצריך להתמודד עם את כל הסיפור הזה של לוח שנה יוליאני או גרגוריאני, ואתם יודעים מה, נראה לי שזה די גדול עליי (ניסיתי לחפש, אבל אני לא בטוחה שבכלל חיפשתי את מה שצריך), ובעצם אם חושבים על זה יש סיכוי סביר שבני הזוג האלה הם יהודים ואין להם שום קשר לחג המולד, אז בואו נשכח מכל הבלגן הזה, כן? בכל זאת, בקושי אפריל עכשיו. אם כן, התמונה הזו - או לפחות הטקסט מאחורה - היא מה-24 בדצמבר, 1955, וזה כל מה שאני יודעת עד כה.

Once again, I think it's Russian, but can't really tell; and once again, the only thing I can read here is the date: 24 XII 55 - Christmas eve of 1955. Well, I actually have no idea if that's the same for Russian Orthodox Christmas, and there's the whole Julian vs. Gregorian calendar to figure out, and you know what, I'm a bit over my head here (I did try looking it up, but I'm not even sure I'm looking for the right thing), and come to think of it this couple may well be Jews who have nothing to do with Christmas, so let's forget about the whole mess, eh? We're barely in April, after all. So, this picture - or at least the text on the back - is from December 24th, 1955, and that's all I know so far.

אני מקווה לקבל עזרה גם לגבי הטקסט הזה, ואני מקווה שהיא תעזור לפתור חלק קטן מהתעלומה. הרשומות הבאות יכללו תמונות אלמוניות באמת, בלי כיתוב או שום דבר כזה. עד אז, פסח שמח לחוגגים את הפסח, ויום הי-תראו-עדכנתי-את-הבלוג שמח לכל השאר.

Hopefully, I will get some help with this text, too, and that will help solving a little bit of the mystery. The next few posts will have some truly anonymous pictures, with no writing or anything. Until then, happy Passover to those celebrating it, and happy oh-hey-new-blog-update day to anyone else.

---

עדכון: קצת יותר מאוחר ממה שהתכוונתי, אבל הי, זה בכל זאת עדכון. תראו, כתוב ברשימת התגיות.
בכל אופן, קורא נחמד אחד עזר לי עם הרוסית בצד האחורי של התמונה, וסיפק תרגום בתגובות, אשר תרגומו לעברית (אויש, תרגום-של-תרגום... אבל מה לעשות?) הוא כדלהלן:

אוסקר ולידה היקרים,
באהבה מתמרה ואוֹרֶדָה [השם הזה לא מוכר לי - סורדין]
22/12/55 - קורסק

הוא לא ענה על השאלה שלי, אם אכן כתוב שם 22 ולא 24 כמו שנראה לי, אבל זה בסדר. התגובה השלישית שלו גם מוסיפה עוד מידע - קודם כל, הוא נתן קישור למיקום של קורסק:

Update: A bit later than I intended, but hey, it's still an update. Says so right on the tag list.
Anyway, a kind reader helped me out with the Russian on the back of the photo, and you can see his translation if you scroll down to the comments (he did not answer my question regarding whether it actually says 22 and not 24 like it seems to me, but that's okay). His third comment also adds some extra information - first of all, by pointing out where Kursk is:

View Larger Map

וחוץ מזה, הוא גם סיפר דברים מעניינים על חג המולד בברית המועצות, שאותם אני לא צריכה לתרגם לעברית אז אתם יכולים פשוט לגלול למטה ולקרוא אותם בעצמכם.
תודה, סורדין!

And also by telling me interesting things about Christmas in the USSR, as follows:

In Soviet Russia (rimshot!) there was a general ban on Christmas, and it was not celebrated. What was more common are New Year celebrations, on December 31st. Funnily enough, there is also the "Old New Year", which is celebrated on the night between January 13th and 14th.

Thanks, SurDin!

Class photo - תמונת מחזור

Continuing the series of anonyms - although for the time being I'm focusing on pictures that include some kind of message, so at least there's some information. In this specific picture, the only thing I can read is the year (I think the language is Russian, but I'm not sure even of that)... well, it's better than nothing.

המשך סדרת האלמונים - אם כי בינתיים אני מתמקדת בתמונות עם כיתוב, כך שיש לפחות קצת מידע. בתמונה הזו ספציפית, הדבר היחיד שאני יכולה לקרוא הוא השנה (אני חושבת שהשפה היא רוסית, אבל אפילו בזה אני לא בטוחה)... נו, גם זה משהו.

Anyway, one of the reasons I like this picture is simply because there are a lot of people in it, and like with every group picture, each person is a little world. Since I can't read what's on the back, I don't know what the context was, but my (wild) guess is that this is a class photo from a teachers college or something of the sort. That's just what came to mind when I looked at them.

בכל אופן, את התמונה הזו אני אוהבת בין השאר פשוט מפני שיש בה הרבה אנשים, וכמו בכל תמונה קבוצתית, כל אחד הוא עולם ומלואו. מכיוון שאני לא יכולה לקרוא את הכיתוב בצד האחורי, אני לא יודעת מה ההקשר, אבל הניחוש (הפרוע) שלי הוא שזו תמונת מחזור מסמינר למורים או משהו כזה. זה פשוט מה שקפץ לי לראש כשהסתכלתי עליהם.

Front:

צד קדמי:

(As always, click to enlarge - כרגיל, קליק להגדלה)

I definitely recommend clicking-to-enlarge, because it's pretty cool to have a closer look at all the different people and their different expressions. Look at how smug the military guy on the right is; I don't know if it's because of all these medals or because he has a really good moustache going (that fourth-from-right guy with the two-tone sweater definitely looks jealous of it). Also smug: the guy on the far left, who seems to be thinking 'yup, I'm handsome' - or maybe he's just constipated, hard to tell. And I like how optimistic and sweet the girl sitting to the left of the old guy in the middle (the professor? the principal?) seems, especially since all the other ladies in the picture look really jaded - especially the short broad-faced one sitting to the right of Trotsky's dad there (another professor? assistant principal?), who looks like she's pretty much used to being shoved to the back by other people. Although the girl on the far left has a good case of 'Ugh, I cannot believe we're doing this' and the one girl in the back row has a nice 'I hate you all, burn in hell' face going on, so it's quite a competition there. There also seem to be two cases of 'Wait, we're taking a picture? Why didn't anyone tell me?' in the back row: lanky guy, third from the right, who appears to have just butted in a moment ago, and that young-looking dude in the middle still fixing his hair.
So many things to look at. I could go on, but I think this'll do. You can share your favourite interpretations in the comments, if you want to.

אני באמת ממליצה להגדיל את התמונה, כי ממש מגניב לחקור מקרוב את כל האנשים השונים וההבעות שלהם. תראו כמה הבחור הצבאי בקצה הימני נראה זחוח; אני לא יודעת אם זה בגלל כל המדליות שיש לו, או מפני שהשפם שלו ממש מוצלח (הבחור הרביעי-מימין עם הסוודר בשני צבעים בהחלט נראה כאילו הוא מקנא בשפם הזה). עוד זחיחות: הבחור בקצה השמאלי, שנראה כאילו הוא חושב 'כן כן, אני חתיך' - אם כי אולי הוא סתם סובל מעצירות, קשה לדעת. אני גם אוהבת עד כמה הבחורה שיושבת משמאל לאיש המבוגר באמצע (פרופסור? מנהל?) נראית אופטימית ומתוקה, בייחוד מפני שכל שאר הבנות בתמונה נראות ממש מבואסות - במיוחד הנמוכה עם הפרצוף הרחב שיושבת מימין לאבא של טרוצקי (עוד פרופסור? סגן המנהל?), שנראית כאילו היא די רגילה לזה שאנשים אחרים דוחפים אותה אחורה. עם זאת, הבחורה בקצה השמאלי של השורה כנראה די סובלת מאיזה 'אוף, אני לא מאמינה שאנחנו עושים את זה', ולבחורה היחידה בשורה האחורית יש חתיכת פרצוף 'אני שונאת את כולכם, תמותו', אז זו בהחלט תחרות עזה. ויש גם שני מקרי 'רגע, אנחנו מצטלמים? למה אף אחד לא אמר לי?' בשורה האחורית: הגרום השלישי מימין נראה כאילו הוא בדיוק השתחל לשורה לפני רגע, והבחור הצעיר-למראה באמצע שעדיין מסדר את השיער.
יש כ"כ הרבה דברים שאפשר להסתכל עליהם. אני יכולה להמשיך ולהמשיך, אבל נראה לי שמספיק. אתם יכולים לחלוק את הפרשנויות החביבות עליכם בתגובות, אם מתחשק לכם.

Anyway, let's have a look at the writing on the back, even though like I said before, I can't understand much of it, except for the year, and a Roman numeral which is either a III or a IV (probably IV, but hard to tell from the writing).

בכל אופן, בואו נציץ בכיתוב מאחור, למרות שכמו שאמרתי קודם אני לא מבינה הרבה ממנו, מלבד השנה וספרה רומית שהיא או III או IV (כנראה IV, אבל קשה לי להחליט עם הכתב הזה).

Back:

צד אחורי:

Like I said above, I think it's Russian, but it's pretty hard for me to read any of it, so I might be completely on the wrong track here. Anyone can maybe help me figure it out?

כאמור לעיל, נדמה לי שזו רוסית, אבל די קשה לי לקרוא את הכתב, אז יכול להיות שאני ממש לא בכיוון הנכון. מישהו יכול אולי לעזור לי להבין מה כתוב פה?

Anyway, it's interesting that there seem to be three separate parts here: the top looks like a sort of title, telling us (well, telling the people who can read it...) what is up with these people in general. You know, like 'Trotsky's Dad's Teachers College, group IV, class of 1949' or something like that. Then below that you have what looks like a more personal message, in a slightly different hand. And at the bottom, upside-down, there's one more word (maybe a name?) - here it is in close up, so you won't have to turn your screens upside down:

בכל אופן, מעניין לראות שיש כאן כנראה שלושה חלקים נפרדים: השורה העליונה נראית כמו מעין כותרת, שמספרת לנו (טוב, מספרת לאנשים שיכולים לקרוא אותה...) מה הסיפור של האנשים האלה באופן כללי. נו, אתם יודעים, נגיד 'הסמינר למורים של אבאשלטרוטסקי, קבוצה IV, מחזור 1949' או משהו כזה. ואז מתחתיה יש משהו שנראה כמו מסר יותר אישי, בכתב קצת אחר. ולמטה, הפוך, יש עוד מלה אחת (אולי שֵׁם?) - הנה היא מקרוב, כדי שלא תצטרכו לסובב את המסך:

And I wonder whether these were really all written by different people, or maybe just at different times (with different pens), and what it's saying. And as usual, I wonder who these people are, and what they were thinking when this picture was taken, and what happened to them afterwards. And as usual, I guess I'll never know.

ואני תוהה אם כל אלה אכן נכתבו בידי אנשים שונים, או אולי רק בזמנים שונים (ועם עט שונה), ומה כתוב שם. וכרגיל, אני תוהה מי היו האנשים האלה, ומה הם חשבו כשהתמונה צולמה, ומה קרה להם אחר כך. וכרגיל, כנראה שאף פעם לא אדע.

---

Update (March 17): Hooray! One of my little band of readers found someone who translated most of the message from Russian. Hebrew readers can just check the comments, but here's a translation of the translation:

[???] class [note: this indicates something like a sewing or drama class, rather than an academic course], third year [of university], 1949-50.
Sitting on the left - Goldenberg Inna, class administrator and the best [???].
[upside-down at the bottom:] Boy

עדכון (ה-17 במארס): הידד! אחת מקוראיי הספורים מצאה מישהו שתרגם(/ה) מרוסית את רוב הכיתוב. אם תגללו טיפה למטה תראו את התרגום בתגובה הראשונה - לא נראה לי שיש טעם להעתיק אותו לכאן.

So, some mystery cleared, some not so much. That 'boy' thing is really rather odd, since I can't think of a circumstance where anyone would write that on the back of a photo. As for Inna Goldenberg, I tried some searches, but predictably didn't come up with much, and nothing that I did find could be positively linked to the woman in the picture. The closest I got was a mention of the name as a silver medalist (of what?) in 1957 in a Talinn gymnasium. I needed to view the site through Google Translate, so it's been a bit hard to figure out much about it, but they have a pretty neat 'photo album' section, so I tried looking through the 1947-1960 pictures. Doesn't look like it's the place from 'my' picture. Probably a different Inna Goldenberg, I guess.

אז חלק מהמסתורין הוברר, וחלק לא כל כך. החלק עם 'ילד' די מוזר לי, כי אני לא יכולה לחשוב על סיטואציה שבה מישהו יכתוב משהו כזה בצד האחורי של תמונה. בכל הנוגע לאינה גולדנברג, ניסיתי לחפש קצת, אבל כצפוי די העליתי חרס בידי, וגם את מה שכן מצאתי אי אפשר לקשור באופן ברור לאשה בתמונה. התוצאה הכי קרובה היתה אזכור של השם כאחת הזוכות במדליית כסף (על מה?) ב-1957 בגימנזיון בטאלין. נאלצתי לקרוא את האתר דרך גוגל תרגום, אז היה לי די קשה להבין הרבה על המקום, אבל יש להם 'אלבום תמונות' די מגניב, אז ניסיתי לדפדף בתמונות של 1947-1960. לא נראה לי שזה המקום שבתמונה 'שלי'. נראה לי שזו בטח איזו אינה גולדנברג אחרת.

This was fun, though. And I like knowing even a little bit more about the picture. Thanks, Hannah!

אבל זה היה כיף. ונחמד לי לדעת אפילו רק קצת יותר על התמונה. תודה, חנה!