Hello readers! - !שלום, קוראים

What is this? Read the introduction - מה זה הדבר הזה? הסבר בהקדמה

Saturday, June 21, 2014

The Proud Grandfather - הסבא הגאה

זה הפוסט ה-50 שלי! הידד!
(וגם הפוסט הראשון ל-2014, אבל בזה אני פחות גאה...)

It's my 50th post! Hooray!
(It's also my first post in 2014, but I'm not as proud of that...)

לפעמים ממש יש לי מזל.
קניתי את הגלויה הזו בגלל משפט אחד במסר שבצד האחורי - ואז הצלחתי ליצור קשר עם הנמען המקורי, שהיה ידידותי וידען וסיפק לי המון מידע על הסיפור שמאחוריה, וזה היה פשוט נפלא.
...אבל אני מקדימה את המאוחר. בואו נביט קודם בתמונה.

Sometimes, I get awfully lucky.
I bought this postcard because of one sentence in the message on the back - and then I managed to contact the original recipient, who was friendly and knowledgeable and and gave a wealth of information about the story behind it. How incredible!
...But I'm getting ahead of myself. Let's have a look at the picture, first.

צד קדמי:

Front:

כפי שאפשר לראות, זו "תחנת גן החיות" המפורסמת (Bahnhof Zoo), הקרויה על שם גן החיות של ברלין שנמצא לא רחוק. אין לי הרבה מה לומר על התמונה הזו למען האמת; היא בהחלט נראית פיפטיז-ית מאוד, אבל זה בעיקר בגלל השחור-לבן והמכוניות המיושנות. המבנים עצמם, כפי שניתן לראות בצילום הרחוב בגוגל (או בצילומים אחרים), נשארו כמעט זהים:

As you can see, this is the famous Bahnhof Zoo train station (named for the nearby Berlin Zoo). I don't have much to say about this photo, actually; it definitely has a very fifties-y vibe, but that's mostly due to the black&white and the old cars. The actual structures,as you can see on Google Street View below (or in other photos), are virtually identical:


ועכשיו לסיבה האמיתית שקניתי את הגלויה הזו - המסר שכתב איש מבוגר חביב בנסיעת עסקים לברלין למשפחתו בארץ.

And now to the real reason I got this card - the message, written from a nice elderly man on business in Berlin to his family back in Israel.

צד אחורי:
Back:

ברלין 16 ביוני 1956
ילדי היקרים מאוד! היום יש ביכולתי לכתוב לכם ולהודות לכם על דרישות השלום, שנשלחו לי על ידיכם יחד עם יתר הקרובים בערב שבת. כפי שכתבתי כבר לאמה [=אמא - י.ב], שלומי הוא טוב מאוד ואינני מרגיש את לחץ הדם הגבוה. אני תקוה שגם אתם בריאים וכמו כן ילדיכם שהם נכדי. את התיק המכיל את תמונותיכם ואת תמונות הסבתה והנכדים אני מציג לכלם בלי להתחשב עם ענינם בתמונות. פרטים על שלומי כאן וגם על החיים,[הפסיק במקור] שאני מנהל, תוכלו לשמוע מאמה, שאני כותב לה בפרוטרוט. קר לי והיום הופתעתי ע"י גשם חריף והייתי רטוב עד לעור גופי. אני מתגעגע לבית ואני שמח כבר עכשיו על יום שובי. היום בקרתי אצל מרשי לוינשטיין וקבלתי ממנו את ידיעות חדשות [כך במקור] מיום 8 דנא. שם שמעתי גם את הידיעות מקול ישראל. נפתלי, שלח לי את העט הנובע שלך לתיקון. רציתי לקנות לך את הספר המשומש
Westostpassage להשתלמותך!!
נשיקות רבות ולבביות לכם והנכדים, אביכם
Berlin, June 16 1956
My dearest children! Today I am able to write to you and thank you for your warm wishes, which have been sent to me by you with the other relatives on Friday evening. As I have already written to muther [sic], I am doing very well and I do not feel the high blood pressure. It is my hope that you are also in good health as well as your children who are my grandchildren. The case containing your pictures and the pictures of the grandmuther and grandchildren I show to everyone with no consideration of their interest in the pictures. Details about how I am doing here and also about the life,[sic] I lead, you can hear from muther, to whom I write in great detail. I am cold and today I was surprised by a sharp rain and was wet to the skin of my body. I miss home and am already happy for the day I return. Today I visited my client Lewinstein and received from him a recent news [sic] from the 8th of this month. There I also heard the news from Kol Israel [radio]. Naftali, send me your fountain pen for repair. I wanted to buy you the used book
Westostpassage for your continuing education program!!
Many loving kisses for you and the grandchildren, your father
אתם יכולים מן הסתם לנחש מה המשפט הבודד שבגללו רציתי את הגלויה הזו, נכון?
"את התיק המכיל את תמונותיכם ואת תמונות הסבתה והנכדים אני מציג לכלם בלי להתחשב עם ענינם בתמונות".
זה פשוט נהדר - אני ממש אוהבת כמה שהוא מודע לעצמו. בדרך כלל, כשחושבים על הסבא שמראה לכולם בגאווה את תמונות המשפחה שלו, והאנשים שסביבו משלימים עם העניין בשקט ואולי קצת מגלגלים את העיניים, מדמיינים מישהו שהוא אולי קצת חסר-מודעות. אבל לא. האיש הזה היה כ"כ שמח, כ"כ גאה במשפחה שלו, שפשוט לא היה אכפת לו אם אנשים לא התעניינו בתמונות שהראה להם. ויודעים מה? כל הכבוד.
ואני אוהבת את הטון של הכתיבה באופן כללי. הכל פשוט מעולה.

You can probably guess what is that one sentence that made me want the postcard, right?
"The case containing your pictures and the pictures of the grandmuther and grandchildren I show to everyone with no consideration of their interest in the pictures".
That is just so wonderful - I love the self-awareness of it. Usually, when you think of the grandfather proudly showing family pictures to everyone, and the people around putting up with it and perhaps rolling their eyes, you imagine the guy to be a bit oblivious. But no. This man is so happy, so proud of his family, that he simply doesn't care if people aren't interested in the photos he shows them. And you know what, good on him.
I really love the tone of the whole thing in general, actually. It's all great.

ואז התחלתי לחפש פרטים על הגלויה, כרגיל - וכשחיפשתי את שם הנמען, מצאתי די בקלות את הביוגרפיה הקצרה של פרופסור נפתלי קדמון באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה, וגם את הראיון הביוגרפי הזה באתר של המרכז למיפוי ישראל, וחשבתי לעצמי שאל"ף, סיפור החיים שלו מרתק, ובי"ת, שאם הוא פרופסור באוניברסיטה העברית, יש מצב שכמו שכבר קרה בעבר אוכל למצוא את כתובת האימייל שלו באתר האוניברסיטה. ואכן, הצלחתי ליצור קשר עם פרופ' קדמון, שגם מצא זמן (על אף עיסוקיו הרבים) לענות לי, כפי שאמרתי בפתח הרשומה, בשמחה ובפירוט רב.

So I started looking for details about the postcard, as usual - and when I searched for the recipient's name, I quite quickly found the short biography for Professor Naftali Kadmon at the Association of Israelis of Central European Origin website, as well as this biographical interview at the Survey of Israel website [Hebrew-only links, sorry!], and thought to myself that first of all, he seems to have a fascinating life story, and secondly, that if he's a Hebrew University professor, there's a chance I'll be able to find his email address on the university website, as has happened before. And indeed, I managed to contact Prof. Kadmon, who actually find time in his busy schedule to reply, and as I said when I started this post did so graciously and in detail.

לנושא הגלויה הראשונה אני יכול להוסיף שהיא נכתבה אכן על ידי חותני עו"ד מרטין וולפסון בשעה ששהה בברלין לרגל טיפול בנושא השילומים מגרמניה, ביחד עם אשתו, חמותי רופאת העיניים ד"ר ארנה וולפסון לבית ג"ץ (Goetz). הייתי יכול להוסיף רבות, אבל אסתפק בזה. רק אוסיף שיש ברשותי ארכיון משפחתי גדול מאד, שאת עיקרו (אלפי תעודות) הפקדתי ב"ארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" באוניברסיטה העברית בירושלים. על סמך החומר הכלול בו ערכתי שני ספרים עם הסיפור המשפחתי משנת 1680 ועד 2004:    Vom Rheinland ins heilige Land(זכרונותיו של אבי המנוח) שיצא לאור בגרמניה, ו"אלה תולדות ומסעות – מהיכן הגעתם, נכדיי לבית קדמון" (עם 152 תצלומים מ-1870 ואילך!) בהוצאה פרטית.
Regarding the first postcard, I can add that it has indeed been written by my father-in-law, attorney Martin Wolfson, while he was staying in Berlin to take care of the reparations from Germany, along with his wife, my mother-in-law, the ophthalmologist Dr. Orna Wolfson, née Goetz. I could have added much more, but this will suffice. I will only add that I possess a very large family archive, most of which (thousands of documents) I have deposited in the Central Archives for the History of the Jewish People at the Hebrew University in Jerusalem. From the material in it I have compiled two books with the family story from 1680 until 2004: Vom Rheinland ins heilige Land (the memoirs of my late father) which was published in Germany, and History and Travels - Where Did You Come From, My Grandchildren of the Kadmon Family (with 152 photos from 1870 onwards!) which was self-published.

גם על עו"ד מרטין וולפסון אפשר לקרוא באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה (וגם בספר 'אלה תולדות ומסעות' המוזכר לעיל - אגב, הצצתי קצת בעותק שבספריה הלאומית, והוא מרתק בעיניי), ועל הספר הנזכר בגלויה סיפר לי פרופ' קדמון:

הספר הנזכר בגלויה של חותני מרטין וולפסון אינו ספר שלי, אלא של אחד משני חוקרי הארקטיקה הדגולים נורדנשלד ואמונדסן. יתר על כן, השם שגוי: נדמה לי שבגלויה כתוב Westostpassage או Ostwestpassage וזה רק תיאור של הנושא [...] הכוונה היא למעבר ממיצר ברינג לאורך החוף הצפוני של אסיה ועד לכף הצפוני (נורבגיה). לא זכור לי שביקשתי מחותני למצוא לי את הספר. זה כל מה שאני יכול להוסיף בשלב הנוכחי.

Atttorney Martin Wolfson also has a short biography at the Association of Israelis of Central European Origin website [again, Hebrew only, my apologies] (as well as in the aforementioned History and Travels book - I flipped through the copy at the National Library, and found it fascinating), and as for the book mentioned in the postcard, Prof. Kadmon said:
The book mentioned in the postcard by my father in law Martin Wolfson is not a book of mine, but of one of the great arctic explorers Nordenskiöld and Amundsen. Moreover, the name is wrong: I believe the postcard says Westostpassage or Ostwestpassage and this is just a description of the subject [...] It refers to the passage from the Bering Strait along the northern coast of Asia to the North Cape (Norway). I do not remember asking my father in law to find this book for me. This is all I can add at the current stage.

ואם אתם באמת רוצים לחקור הלאה, ובמקרה גם קוראים גרמנית, אתם יכולים לקרוא את מסמך ה-PDF הזה בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים, שמתאר את עזבון יצחק קדמון (יוליוס קאופמן), ולהמשיך משם...

And if you really want to dig deeper, and happen to read German, you can check out this PDF at The Central Archives for the History of the Jewish People Jerusalem, which details the estate of Isaac Kadmon (Julius Kaufmann), and do more research from there...

אבל מן הסתם רוב הקוראים לא מתעניינים בדברים כאלה באותה המידה כמוני. אז בואו נפסיק כאן, עם הרמת כובע וירטואלית לסבא הגאה ההוא, לפני כמעט שישים שנה, שעבד קשה בברלין אבל בכל זאת מצא זמן לשוטט בחנויות ספרים משומשים ולהשוויץ בנכדים שלו לכל מיני אנשים זרים שלא ציפו לזה בכלל. העולם הוא מקום טוב יותר בזכות סבים כמוהו.

But of course, I suppose most readers aren't as fascinated by that stuff as I am. So let us leave here, with a tip of the virtual hat to that proud grandfather, almost sixty years ago, toiling away in Berlin but still taking time to wander around in used book stores and to show off his grandchildren to any unsuspecting stranger. Grandparents like that make the world a better place.


תודתי שלוחה לפרופ' קדמון על כל המידע.
Many thanks to Prof. Kadmon for all the information.