Two Updates - שני עדכונים

While I'm working on a new post, I have two quick (and also pretty neat) updates about things culminating from some connections I ended up making through posts on this blog.

בזמן שאני עובדת על רשומה חדשה, יש לי שני עדכונים קצרים (וגם די מגניבים) על דברים שצמחו מתוך קשרים שיצרתי דרך רשומות בבלוג.

(1) One of my favourite cards is the one shown in the post 'The Lady from Skierniewice'. And I really like the story that I started to discover as I was researching what seemed, at first, like a tiny insignificant detail - the photographer's stamp. Some time after I posted it I was contacted by Waldemar Bronicz, a Polish photographer and amateur historian who has a website with a lot of old photographs and his attempts to trace their origins and such. He was writing about Lipman Karp at the time, and ran across my post, and contacted me looking for information on the family. While I could not help very much (except referring him to Yad vaShem), he used what little details I could give him for his own research, and ended up with a rather interesting article published in Głos Skierniewic i Okolicy (Voice of Skierniewice and Vicinity), #16 21.04.2011 - there is an English version online here. Yeah, I guess the translation isn't perfect (wish I could read it in the original Polish), and yeah, he kinda got my name wrong, but the story is fascinating. After some more correspondence I ended up looking at Varda Gilboa (originally: Rojza Karp)'s 'Pages of Testimony' again, and noticing some details I skipped before, which again, he's been able to research from his side - like the Karps' address in Skierniewice, in 1 Pamiencka St., which I could not find on a map both because I had no idea how to spell it (it's written in Hebrew transliteration on the forms) and also, as Mr. Bronicz explained after his own research, because the street name has been changed to Mszczonowska. Maybe in the future we could find out even more fragments of this story. I definitely hope so.
Update on the update (June 4 2012): I found out some more details about Varda Gilboa, and added them to the original post - you can read it all here.

(1) אחת הגלויות האהובות עלי היא זו שמופיעה ברשומה 'האדונית מסקערניעוויץ'. ואני גם מאוד אוהבת את הסיפור שהתחלתי לגלות כשחקרתי סביב מה שנראה בתחילה כמו פרט קטן וחסר-משמעות - החותמת של הצלם. זמן מה אחרי שפרסמתי את הרשומה יצר איתי קשר מר ואלדמאר ברוניץ' מפולין, צלם והסטוריון חובב עם אתר אינטרנט שמכיל הרבה תצלומים ישנים וגם את הנסיונות שלו לעקוב אחר המקור שלהם וכו'. הוא כתב באותו הזמן על ליפמן קארפ, ויתר איתי קשר בחיפוש אחר מידע על המשפחה. אמנם לא יכלתי לעזור לו הרבה (מלבד להפנות אותו ליד ושם), אבל הוא השתמש בפרטים המועטים שיכלתי לספק לו כדי לערוך מחקר משלו, ובסופו של דבר כתב מאמר מעניין למדי שפורסם ב-Głos Skierniewic i Okolicy (קול סקירנייוויצה והסביבה) #16, 21.04.2011 - יש גרסא אנגלית כאן. נכון, התרגום לא מדהים (הלוואי ויכלתי לקרוא את זה במקור הפולני), ונכון, השם שלי קצת התפקשש, אבל הסיפור עצמו מרתק. אחרי שהתכתבנו עוד קצת הסתכלתי שוב על 'דפי העדות' של ורדה גלבוע (במקור: רוזה קארפ) והבחנתי בכמה פרטים שלפני כן דילגתי עליהם, ושמר ברוניץ' יכול היה לחקור מהצד שלו - למשל הכתובת של משפחת קארפ ברחוב פאמיינצקה 1, שלא הצלחתי למצוא במפה גם כי לא ידעתי איך לכתוב את השם (שנכתב בטופס בתעתיק עברי) וגם כפי, כפי שהסביר לי מר ברוניץ' אחרי המחקר שעשה, כי שם הרחוב השתנה לרח' משצ'ונובסקה. אולי בעתיד נוכל אפילו למצוא עוד רסיסים של הסיפור הזה. אני בהחלט מקווה שנמצא.
עדכון לעדכון (4.6.2012): מצאתי עוד כמה פרטים על ורדה גלבוע, והוספתי אותם לרשומה המקורית - אפשר לקרוא את הכל כאן.

(2) You might remember that in one of my recent posts, 'A Night Without Morals', I got a lot of wonderful information about Emil Remde, and the Remde's St Pauli club, after contacting his grandson, Manuel Biedermann. Well, Mr. Biedermann recently contacted me again to tell me about a pretty great project - as part of the upcoming 125th anniversary of the Kurfürstendamm (or, as native Berliners apparently call it, Ku'damm) he will help organise a 'waiter derby', which was a tradition started by Emil Remde in the 50s (there is a good history on the website I linked to). Looks very fun. He also asked me to send him the Remde's St Pauli card, for an exhibition about Emil Remde - which I gladly did - and, as if all this on its own was not cool enough, he told me that the first prize trophy for the derby (update: I was confused; it's actually a special lifetime achievement trophy - see below) will be in the shape of the dancer from that card! So awesome.
Are there any readers here from Berlin? If so, will you be going to this event? And if so, could you send me pictures? I would love that (update: Don't think any of my few readers went to the event, but here's a report from someone who did).

(2) אולי אתם זוכרים שבאחת הרשומות האחרונות שלי, 'לילה ללא מוסר', קיבלתי יופי של מידע על אמיל רמדה, ועל מועדון Remde's St Pauli, אחרי שיצרתי קשר עם הנכד שלו, מנואל בידרמן. ובכן, לא מזמן מר בידרמן יצר איתי שוב קשר כדי לספר לי על פרויקט נהדר - כחלק מהחגיגות הממשמשות ובאות לציון 125 שנה לרחוב Kurfürstendamm (או, כפי שמסתבר שברלינאים אסלים קוראים לו, קו'דאם) הוא עוזר לארגן 'מרוץ מלצרים', שהיה מסורת שאמיל רמדה התחיל בשנות החמישים (באתר שאליו קישרתי יש הסטוריה טובה). נראה ממש כיף. הוא גם ביקש שאשלח לו את הכרטיס מ-Remde's St Pauli, לצורך תערוכה על אמיל רמדה - מה שכמובן עשיתי ברצון - וכאילו שכל זה לא מספיק מגניב, הוא סיפר לי שגביע הפרס הראשון של המרוץ (עדכון: התבלבלתי, זה בעצם גביע לפרס על מפעל חיים - ר' למטה) מעוצב לפי ציור הרקדנית שעל הכרטיס! שווה.
יש כאן במקרה קוראים מברלין? אם כן, האם אתם מתכוונים ללכת לאירוע הזה? ואם כן, תוכלו לשלוח לי תמונות? אני ממש אשמח (עדכון: אני לא חושבת שמישהו מבין קוראיי המעטים הלך לאירוע הזה, אבל הנה דיווח של מישהו שכן הלך).

Another Update! Got another email from Mr. Biedermann, to let me know the card got there alright, and he attached some pictures of the trophy. It's looking great! And, as I have corrected above, it's a lifetime achievement award for someone named Heinz Zellermeyer. Looking him up, this seems like a good option - although if he was Head of the Hotel and Catering Guild back in 1949, he must be quite old now. Good time for a lifetime achievement award, I guess. Anyway, very cool. Check it out:

עוד עדכון! קיבלתי עוד אימייל ממר בידרמן, שהודיע לי שהכרטיס הגיע אליו בשלום, והוא גם צירף תמונות של הגביע. נראה מצוין! וגם, כפי שכבר תיקנתי למעלה, זה פרס על מפעל חיים למישהו בשם היינץ צלרמאיר. חיפשתי אותו, ומצאתי את זה, ונראה שזו אפשרות מוצלחת - למרות שאם הוא היה ראש גילדת המלונאים והמסעדנים כבר ב-1949, הוא בטח כבר די זקן. נו, זמן טוב לפרס על מפעל חיים. בכל אופן, זה בהחלט מגניב. 'סתכלו:

---

Update of the update (2/9/2012): Some time ago, Mr. Manuel Biedermann wrote me to let me know that he will be visiting some relatives in Israel, and will be happy to meet me and return the card I sent him. So I met him and his Israeli host Susi (who is related to Charlotte Remde) at a nice café in the German Colony (how fitting!), and while he actually forgot the card back home, that wasn't really what was important; it was still a form of closure, and it was just great to think that this sort of connection could come out of a piece of paper that I picked up at a book store one time. Here are the three of us:

עדכון לעדכון (2/9/2012): לפני זמן מה, מר מנואל בידרמן כתב לי ומסר שהוא עומד לבקר כמה קרובי משפחה בישראל, ושישמח לפגוש אותי ולהחזיר את הגלויה ששלחתי אליו. אז פגשתי אותו ואת המארחת שלו, סוזי (שהיא קרובת משפחה של שרלוטה רמדה) בבית קפה חביב במושבה הגרמנית (כמה הולם!), ואמנם הוא בסוף שכח את הגלויה בבית, זה לא היה באמת חשוב; עדיין הייתה שם סגירת מעגל כלשהי, ופשוט נהדר לחשוב איך שקשרים שכאלה יכולים לצמוח בעקבות חתיכת נייר שמצאתי פעם בחנות ספרים. הנה שלושתנו:

Under the name of Sanders - בשם סנדרס

עדכון (19/5): אחרי שהרשומה נמחקה במשבר הבלוגר הגדול של שבוע שעבר, הצלחתי סוף סוף לשחזר אותה - בעזרתה האדיבה של ידידתי איה (שגם זכתה בדרך בעוגיה וירטואלית אחת, הידד) וקורא ה-RSS שלה. תודה, איה!

Update (19/5): After the post was deleted in last week's Great Blogger Crisis, I finally managed to recreate it, with the gracious help of my friend Aya (who also got one virtual cookie, hooray) and her RSS reader. Thanks, Aya!

האם אתם מזהים את הרפרנס בכותרת, או שזו סתם בדיחה שלי עם עצמי? מי שיציין נכונה את מקור הכותרת יזכה בעוגיה וירטואלית (שתי עוגיות לציטוט המלא)!

Do you recognise the reference in the title, or am I just making jokes with myself? One virtual cookie to whoever points out what the title is about (two cookies for the full quote)!

זוכרים את הגלויה ההיא משיקגו, עם כמה שורות מכל אחד מבני המשפחה לסבתא בירושלים? הזכרתי אז שיש לי עוד גלויות שקשורות לאנשים האלה, למרות שבעצם הייתי צריכה לומר 'גלויה', כי מסתבר שיש לי רק אחת (תיקון 19/5: במחשבה שנייה, יכול להיות בעצם שיש עוד אחת. נו מילא). בכל אופן, הנה הגענו אליה.

Do you remember that Chicago postcard, where each member of a family wrote a few lines to their grandmother in Jerusalem? I mentioned there that I have some more postcards concerning these people, although I should have said 'one', because it turns out that's all I have (correction 19/5: On second thought, I actually might have another one. Ah well). Anyway, here it is now.

כמו עם הרבה מהגלויות האחרות שלי, בחרתי אותה כי מצא חן בעיניי כתב היד שבצד האחורי. במבט חטוף התמונה בצד הקדמי נראתה לי כמו סתם איזה צילום טבע. קצת דשא, וכמה ניצני פרחים או פטריות. תמונה סבירה, אבל לא משהו מיוחד.

As with many of my other postcards, I picked it mostly because I liked the writing on the back. The picture on the front seemed, at first glance, to be just some kind of nature photo. Some grass, with few buds or mushrooms in it. It's an alright picture, but nothing special.

צד קדמי:

Front:

רק אחר כך הבטתי בתיאור שבצד האחורי, ואז גיליתי שמדובר ב-'psilocybe semilanceata: liberty cap, common british hallucinogenic mushroom' (זן אירופי של פטריית הזיה מסוג קְרוּחָה [כן, זה השם העברי של psilocybe, על פי האנציקלופדיה לחי ולצומח של ארץ ישראל, אם כי אין לו זכר בגוגל; השארתי הערה בעניין בוויקיפדיה העברית, לשיקול העורכים]). שזו בחירה... מעניינת. אני תוהה אם כותב הגלויה שם לב על מה מדובר בכלל - אם אולי יש לזה קשר לחותמת עם המוטו Look After Yourself (קמפיין בריאות בריטי ממושך למדי שהתחיל ב-1978; ר' למשל כאן [PDF!], בעמ' 3), או שאולי זו בדיחה פנימית שלו ושל הנמען, אפילו - או אם גם הוא חשב שזה סתם צילום טבע, אם סתם לקח גלויה אקראית מהמדף כי מה שהיה חשוב לו היה מה שרצה לכתוב ולא על מה הוא כותב.

I later looked at the photo description on the back, however, and found out that these are psilocybe semilanceata: liberty cap, common british hallucinogenic mushroom. Which seems an... interesting choice. I wonder if the writer noticed what it is at all - if maybe it has anything to do with that stamp with the motto 'Look After Yourself' (a pretty long-running British health campaign, launched in 1978; see for example here [PDF!], on page 3), or maybe it's even an inside joke between him and the recipient - or if he also just thought it was some nature photo, if he just picked a random postcard from the shelf because what was important to him was the message he wanted to write, not what he would write it on.

צד אחורי:

Back:

Dear Floh & Gerta,
I hope this card gets to you, I have been trying to reach Dr. Sanders by phone but there is no answer.
I have made reservations for you and ourselves at the

Hotel Senato
Piazza Della Rotunda 73
00186 Roma
Telephone 678-9575

I'm going to stay in London until Sept. 16 to try to reach you. I can't wait to see you and spend some time together.
Love, Sebastian

פלוֹ וגרטה היקרים,
אני מקווה שהגלויה הזו תגיע אליכם, ניסיתי להשיג את ד"ר סנדרס בטלפון אבל אין תשובה.
הזמנתי חדרים לכם ולנו ב:

Hotel Senato
Piazza Della Rotunda 73
00186 Roma
Telephone 678-9575

אשאר בלונדון עד ה-16 בספטמבר כדי לנסות להשיג אתכם. אני מצפה בקוצר רוח לראות אתכם ולבלות קצת זמן יחד.
באהבה, סבסטיאן

המסר, בסך הכול, מאוד פשוט ופרקטי - אחרי הכל, מדובר בתקופה שלפני אימיילים או טלפונים סלולריים. אם הוא ניסה לתפוס אותם בבית שבו הם מתארחים ולא הצליח, והוא חייב לשלוח להם את כתובת המלון שבו הזמין כבר חדרים, זו פחות או יותר הברירה היחידה. זו דוגמא קטנה, ומקסימה בעיניי, של השינויים בתקשורת בינאישית בעשורים האחרונים.

The message is, in general, very simple and practical - after all, we're talking about a time before email or mobile phones. If he tried to catch them at the house where they're staying, and failed, and he has to send them the address of the hotel in which he already booked some rooms, this was more or less his only choice. It's a small - and, I think, lovely - example of the changes in inter-personal communications over the last few decades.

בכל אופן, מכיוון שהזכרתי את כתובת המלון, הגיע הזמן לקצת בלשות. חיפשתי את שתי הכתובות שמוזכרות בגלויה - המען וכתובת המלון. על המען לא מצאתי הרבה; את ד"ר סנדרס לא מצאתי בכלל (טוב, יש כל מיני ד"ר רוג'ר סנדרס-ים, אבל אין לי מושג אם זה אותו בן אדם), ועל הבית שבכתובת מצאתי רק כמה פרטים נדל"ניים (הוא נמכר לאחרונה ב-2003, במחיר לא רע בכלל), משהו היסטורי על איש אחד שגר שם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 (מגניב בפני עצמו, אבל לא ממש קשור לגלויה), וכמובן, תמונה של הבית, ברחוב בריטי קטן וחביב, באדיבות גוגל:

Anyway, since I mentioned the address of the hotel, it's time for playing detective. I looked for the two addresses mentioned in the postcard - the recipient's and the hotel. About the recipient's address there wasn't too much to find; I couldn't find Dr. Sanders at all (well, there are all sorts of Dr. Roger Sanders-es, but I have no idea if it's the same person), and about the house in that address I only found a little real-estate info (it was last sold in 2003, for a pretty good price), something historical about a guy that lived there in the end of the 19th century and the beginning of the 20th (cool on its own behalf, but not really related to the postcard), and of course a picture of that house, in a nice little British street, courtesy of Google:

View Larger Map

(גוגל גם טוען שיש בכתובת הזו בית-עסק בשם MilesToGo - ומצאתי תיאור שלהם כאן - אבל נראה שכתובת האינטרנט שלהם לא עובדת, אז אני לא יודעת אם הם עדיין קיימים בכלל.)

(Google also claims that there's some business called MilesToGo at that address - and I found a description here - but the URL seems to be defunct, so I don't know if it's still around or not.)

אבל המלון? או, זה הקטע הכי מגניב. הוא עדיין קיים, באותה הכתובת בדיוק. יש לו אתר, כמובן. אפשר להזמין חדרים אונליין (במחירים שקצת גבוהים מדי לתקציב שלי, אבל עושים רושם יחסית סביר למלון במיקום מרכזי ברומא), ומן הסתם הם שולחים אימייל אישור עם מס' ההזמנה, ואם צריך להודיע לאנשים נוספים אפשר פשוט לעשות לו פורוורד. לא צריך לחפש אנשים בטלפון בבית שבו הם במקרה שוהים באותו הזמן, ואז לשלוח להם גלויה עם הפרטים, שביום מן הימים תמצא את דרכה לחנות ספרים משומשים ותהפוך לתעלומה מעניינת למישהו מהעתיד שימצא אותה.

But the hotel? Oh, that's the coolest part. It still exists, at the exact same address. It has a website, of course. You can book a room online (the prices are a bit too high for my budget, but seem relatively alright for a hotel at such a central location in Rome), and they probably send you a confirmation email with the order number, and if you need to notify any other people you can just forward that. You don't have to look for people on the phone at the house where they happen to be staying at the time, and then send them a postcard with the details, which will one day find its way to a used book store and become an interesting mystery for some future person who comes upon it.

קצת חבל, לא?

And that's a bit too bad, isn't it?