נראה לי שזו תהיה הרשומה האחרונה בסדרת האלמונים, לפחות לעת עתה. יש לי עוד כל מיני דברים שאני רוצה להעלות. בכל אופן, הפעם אתם מקבלים שלוש תמונות בבת אחת! אבל כמו שאמרתי בפעם הקודמת, אלה תמונות נטולות פרטים כמעט לחלוטין. אמנם אמרתי אז שאין בהן אפילו כיתוב מאחורה, ובסוף על אחת מהן בכל זאת כתובות כמה מלים, אבל אני כוללת אותה כי הסיבה העיקרית שבחרתי כל אחת ואחת מהן היא זהה: הן מטושטשות. תמונות שיצאו קצת לא בפוקוס, או אולי דהו קצת עם הזמן, או גם וגם.
And I saw them in the pile of old photos in the box outside the used book store (the Book Gallery, of course, one of my favourite places), and felt a little sorry for them. Even among the people who dig through this box and decide to pick up the personal photos of people they don't know, who would want to buy a blurry picture?
Beside nutcases like me, of course.
וראיתי אותן בתוך הערמה של התמונות הישנות בארגז מחוץ לחנות הספרים המשומשים ('הגלריה לספרות', כמובן, אחד המקומות האהובים עליי), וריחמתי עליהן קצת. אפילו מתוך האנשים שמחטטים בארגז הזה ומחליטים לאסוף תמונות אישיות של אנשים שהם לא מכירים, מי ירצה לקנות תמונה מטושטשת?
חוץ מפסיכים כמוני, כמובן.
חוץ מפסיכים כמוני, כמובן.
Here's the first one:
הנה הראשון:
Like the people in my last few posts, this guy also looks Russian to me. It's probably this hat, which indicates that this is probably a picture from the military, or some other sort of service like that (I'm not any kind of expert about types of Russian uniforms). It's hard to see much of his facial features, except for the way his ears stick out and a sort of half-smile. But there's something pleasant about him.
כמו האנשים בתמונות שברשומות הקודמות, גם הוא נראה לי רוסי. זה מן הסתם הכובע, שמרמז שזו כנראה תמונה מהצבא, או משירות דומה אחר (אני לא מבינה גדולה - או אפילו קטנה - בזני מדים רוסיים).קשה לראות משהו מתווי הפנים שלו, חוץ מהאוזניים הבולטות ומין חצי-חיוך כזה. אבל יש בו משהו חביב.
Can't really tell what's in the background, too, and it's kinda bugging me. Are the vague forms behind his head the view from, say, a tent opening? Is it some official photographer's backdrop? Is there somebody standing behind him that got cropped out (seems unlikely, but who knows)? Gah, I just can't figure it out!
אני לא ממש מצליחה להבין מה יש ברקע, וזה קצת מציק לי. הצורות המעורפלות האלה שמאחורי הראש שלו, הן נוף שמשתקף ממשהו כמו פתח של אוהל, למשל? או אולי תפאורת רקע רשמית של צלם? או שאולי מישהו עומד מאחוריו, אבל הוא נחתך מהתמונה (לא נראה לי סביר, אבל מי יודע)? אוף, אני פשוט לא מצליחה לפענח את זה!
Off to the second picture:
טוב, קדימה לתמונה השנייה:
This is in Israel - has to be. Just look at that background. Just look at those shoes (these heavy lace-up items that Israelis call 'Golda shoes' after that Iron Lady's severe, grandmotherly style). It has to be a kibbutz or something like that, and it has to be somewhere around the 50s, give or take a decade. Not that I was around back then, but this picture is almost stereotypical. How can you not love it? How can you not love this lady, whoever she may be, posing in front of some indistinct lawn, and apparently squinting at the bright sun?
זה צולם בישראל, בליינד. רק תסתכלו על מה שברקע. רק תסתכלו על נעלי הגולדה שלה. זה בטוח קיבוץ או משהו כזה, ובטוח צולם מתישהו בסביבות שנות ה-50, פלוס-מינוס עשור. לא שהייתי אז בסביבה, אבל התמונה הזו היא כמעט ברמה של סטריאוטיפ. איך אפשר שלא לאהוב אותה? איך אפשר שלא לאהוב את האשה הזו, תהא אשר תהא, שעומדת לצילום מול איזו מדשאה לא-ברורה, וככל הנראה מצמצמת עיניים באור השמש העזה?
And one last picture - like I said at the start, this one has a few words on the back, but that's about it. And I find it pretty sweet, for whatever reason. Maybe it's the turkeys?
ועוד תמונה אחרונה אחת - כמו שאמרתי בפתיחה, כאן יש כמה מלים בצד האחורי, אבל זה הכל. ואני חושבת שהיא די מתוקה. אולי בגלל תרנגולי ההודו?
Front:
צד קדמי:
Or actually, the way that kid is looking at the turkeys. You can't see much of her expression (well, the blurriness is kind of the whole point of this post, after all), but it seems like this sort of half-excited half-scared look that you can see on city kids meeting barnyard animals for the first time, when they're fascinated by these new creatures but are ready to start crying if something strange happens (this is of course purely conjecture on my part - there is nothing here that tells me she is a city kid, or that she's meeting turkeys for the first time in her life, or that she might be scared of them; it's just my imagination, and bad memories of the evil of geese).
או בעצם, בגלל איך שהילדה הזו מסתכלת בהודים. לא רואים כ"כ טוב את ההבעה שלה (נו, הטשטוש הוא הפואנטה של כל הרשומה הזו, בסך הכל), אבל היא נראית לי כמו הפרצוף הזה החצי-מתלהב וחצי-מבוהל שיש לפעמים לילדי-עיר שפוגשים חיות משק בפעם הראשונה, כשהיצורים החדשים האלה מרתקים אותם, אבל הם גם מוכנים להתחיל לבכות אם יקרה פתאום משהו מוזר (כל זה הוא כמובן רק ניחוש פרוע מצידי - אין כאן שום דבר שאפשר להסיר ממנו שזו ילדה עירונית, או שהיא פוגשת תרנגולי הודו לראשונה בחייה, או שיכול להיות שתבהל מהם; מדובר רק בפעולת הדמיון שלי, וכמה זכרונות לא נעימים על רשעותם של אווזים).
But she's so cute, and the turkeys are so silly. And there may be some sort of hint as to the circumstances, because of the writing on the back, although as in many previous cases, it involves some language I can't read.
אבל היא כ"כ חמודה, וההודים כ"כ מצחיקים. ואולי יש רמז קטן לגבי הנסיבות, בגלל מה שכתוב מאחור, למרות שכמו בהרבה מקרים קודמים מעורבת כאן שפה שאני לא יכולה לקרוא.
Back:
צד אחורי:
So yeah, we do have a few words on the back, but you can't learn all that much from it. The writing only gives us the date, August 1935 (and it even allows me to add a '1930s' tag and bridge a little gap in my tag list...) and one other word that I can't really read. I'm pretty sure that the squiggle under the T makes it the letter ț - which, according to Wikipedia, exists mainly in Romanian - or alternatively makes the little dip in the line behind it to the letter ș, which is Romanian as well. So this probably is the language, and it's also possible that it's the name of a place in Romania, since looking at the map it seems that ești is a fairly common suffix for place names there (any Romanian speakers, or linguists, around that can explain to me what it means?). But I tried looking for different variations of what I think I can read there: hepeti, herpeti, herpesti, hepesti (including the various combinations of ț and ș), and nothing relevant came up, so I have no idea what it is.
אז אכן, דווקא יש כמה מלים בצד האחורי, אבל קשה ללמוד מזה הרבה. הכיתוב כאן נותן לנו בסך הכל את התאריך, אוגוסט 1935 (וזה אפילו מאפשר לי להוסיף תגית '1930' ולסגור חור קטן ברשימת התגיות שלי...) ועוד מלה אחת שאני לא ממש מצליחה לקרוא. אני די בטוחה שהצ'ופצ'יק הזה מתחת ל-T הופך אותה לאות ț - שעל פי וויקיפדיה קיימת בעיקר ברומנית - או לחלופין הופך את הצ'יקמוק הקטן מאחוריה לאות ș, שגם היא רומנית. אז סביר שזו אכן השפה, ואולי אפילו מדובר על שם מקום ברומניה, כי מהצצה במפה נראה שהסיומת ești נפוצה בשמות מקומות שם (יש דוברי רומנית או בלשנים בסביבה שיסבירו לי את המשמעות שלה, אולי?). אבל ניסיתי לחפש וריאציות שונות של מה שנדמה לי שאני מצליחה לקרוא שם: hepeti, herpeti, herpesti, hepesti (כולל השילובים השונים של ț ו-ș), ולא מצאתי שום דבר רלוונטי, אז אני לא יודעת מה זה.
So there we have it. One half-smiling soldier with unfathomable background, one squinting lady at a kibbutz, and one cute kid looking at some turkeys. All of them nameless (unless that Romanian word turns out to be the kid's name, but I doubt it), all of them blurred and faded, all of them probably forgotten. They can now be remembered just a little more, even if it is just for a few moments, even if it's just through a quick curious look from somebody who got to this blog by searching for something like 'sitting geisha' (I don't know why, but that appears to be one of the most search queries that gets people here). Here on the great big internet, they can have one little moment in the light, instead of spending the rest of their days in a box of other old photos. At least, I hope so.
אז זהו זה. חייל אחד עם חצי-חיוך ורקע בלתי-מפוענח, גברת אחת מצמצמת עיניים בקיבוץ, וילדה חמודה אחת מסתכלת על תרנגולי הודו. כולם חסרי שם (אלא אם כן המלה הרומנית היא בעצם השם של הילדה, אבל מסופקתני אם כך הוא), כולם מטושטשים ודהויים, כולם מן הסתם נשכחו כבר. עכשיו אפשר לזכור אותם טיפ-טיפה יותר, גם אם רק לכמה רגעים, גם אם רק באמצעות מבט חטוף וסקרני של מישהו שהגיע לבלוג כי הוא חיפש משהו כמו 'sitting geisha' (אני לא יודעת למה, אבל נראה לי שזו אחת משאילתות החיפוש הכי נפוצות שמובילות לכאן אנשים). כאן במרחבי האינטרנט יכול להיות להם רגע אחד חולף של אור, במקום שיבלו את שאר ימיהם בקופסא עם כל מיני תמונות ישנות אחרות. לפחות, כך אני מקווה.
