Hello readers! - !שלום, קוראים

What is this? Read the introduction - מה זה הדבר הזה? הסבר בהקדמה

Monday, July 21, 2014

Cable Car - רכבל

קיץ, וחם בחוץ. והחדשות די מחורבנות. אז בואו נעשה איזו הפסקת אסקפיזם קלה, ונצא לחופשה בהרים. לאיזה מקום קריר ויפה ושקט. בואו נחזור אל הרי האלפים.

It's summer, and hot out. And the news is pretty horrible, too. So let's take a nice escapist break, a mountain vacation. Somewhere cool and beautiful and quiet. Let's go back to the Alps.

זו לא גלויה עם סיפור. בחרתי אותה פשוט כי אהבתי את הצילום - תמיד יש משהו מרשים בצילומי שחור-לבן, וכאן, עם העלווה המטושטשת בקדמת התמונה והקווים האלה של הרכבל שחותכים את התמונה לפרוסות א-סימטריות, הרגשתי שזה מוצלח במיוחד.

This isn't a story-postcard. I just got it because I liked the photo - there's always something striking about black-and-white, and here, with the off-focus leaves in the foreground and the lines of the cable car asymmetrically slicing the image, it seems to work quite well.

צד קדמי:
Front:

מצאתי את הגלויה הזו במקום אחר ברשת (שם יש מסר בצד האחורי, אם כי אני לא יכולה לקרוא אותו כי הוא בגרמנית) ושם מתארכים אותה לשנות ה-60, אז זו התגית ששמתי, למרות שאני לא לגמרי בטוחה. בכל אופן, על פי הכיתוב מדובר על ה-seilbahn - כלומר רכבל, אם כי מסתבר ששמה האנגלי הוא 'חשמלית אווירית', שזה די חמוד בעיניי - על רכס הראקס שבאוסטריה התחתית. ולאתר התיירות המקומי יש עמוד שמוקדש לרכבל! כמה נחמד.

Another place online that has this postcard (with a message on the back, albeit one I can't read, since it's in German) dates it to the 1960s, so that's what I put in the tag, although I can't really tell. Anyway, the caption identifies it as the seilbahn - cable car or aerial tramway - on the Rax mountain range in Lower Austria. And the local tourism website has a page about the aerial tramway ('ropeway', I suspect, is a rather adorable literal translation)! How nice.

צד אחורי:
Back:

מאחור, כפי שאמרתי, לא כתוב שום דבר, יש רק חותמת של המלון-ומסעדה Rax Bergstation - נראה לי שמדובר על המלון הזה, שנשמע ממש נחמד (והוא אפילו לא כ"כ יקר, יחסית לאירופה). ומסתבר שיש בסביבה גם מצלמת רשת, אז אפשר להסתכל שם ולדפדף לאורך השעות האחרונות, לראות את השמש זזה על פני העמק ומשתקפת מהגגות ומהמים שלמטה, ואת הרוח נושבת בנחת, ואת העצים עצים, והכל נראה יפה ושקט ממש כמו שאפשר להסיק מהגלויה.
[עריכה: מצאתי איך להטמיע את התמונה ממצלמת הרשת. אבל בכל זאת נחמד ללכת לאתר.]

Nothing on the back, as I said, but it's stamped by the hotel-restaurant Rax Bergstation - I think it's this hotel, which sounds quite lovely (and relatively inexpensive, for Europe). And turns out there's a webcam around there, too, so you can have a look and flip through the recent hours to see the sun moving across the valley and shining on the roofs and waterways below, and the wind blowing gently, and the trees being trees, and it all seems just as beautiful and quiet as the postcard makes it out to be.
[Edit: I found a way to add an embedded image from the webcam. It's still nice to go to the site, though.]


אההה, זה טוב. נראה לי שזה בדיוק מה שכולנו צריכים. איזה נופש איפשהו בהרים. הרכבל עולה, הרכבל יורד, יש שם... כבשים, או משהו. אני לא יודעת. יש אוויר קריר ורענן, והרבה ירק מסביב, ושמיים ענקיים.

Ahhh, that is nice. I think that's just what we all need. A nice retreat somewhere in the mountains. The cable car goes up, the cable car goes down, there's... sheep, or something. I don't know. There's cool crisp air, and plenty of greenery, and a great big sky.

ומכיוון שאני לא יכולה לנסוע לשם (לפחות לא בזמן הקרוב), נראה לי שאעלה עוד כמה רשומות עם מקומות כאלה. לחלום עוד אפשר, לפחות.

And since I can't go there (at least not any time in the near future), I think I'm gonna do some more posts with places like that. At least we can dream.

Thursday, July 17, 2014

The Orchard Show - הפרדס מופיע

Today, a short post, and a rescue mission (of sorts).

היום יהיה פוסט קצר, עם משימת חילוץ והצלה (בערך).

The reason I picked up this photo wasn't because of what's in it, or even what's on the back. It was because the picture was falling apart, flaking off - and I just couldn't leave it behind, where it might get completely destroyed. So I kept it carefully, and when I got home, well, I wish I had some fancy preservation techniques, but all I really could do is get some shrink-wrap around it, to (hopefully) stop the flaking. That's why the scan below has these weird lines on it, because it didn't stick straight and I didn't want to lift it and risk doing more damage. Not that there's much to see even without that:

הסיבה שאספתי את התצלום הזה לא הייתה בגלל משהו בתמונה, או אפילו בכיתוב מאחורה. לקחתי אותו פשוט כי התצלום עצמו היה על סף התפרקות והתפוררות - ולא יכולתי להשאיר אותו בשטח, כי אולי הוא ייהרס לגמרי. אז שמרתי אותו בזהירות, וכשהגעתי הביתה, נו, הלוואי שהיו לי טכניקות שימור משוכללות כלשהן, אבל אין לי, אז יכולתי רק לעטוף אותו בניילון נצמד בתקווה שזה יעצור את ההתפוררות. לכן יש את הקווים המוזרים האלה על התמונה הסרוקה שלמטה, כי זה נדבק לי עקום ולא רציתי להרים את הניילון מחשש שזה רק יגרום יותר נזק. לא שיש הרבה מה לראות, גם בלי הקווים:


Grass, trees, fancy white shirts, produce boxes; most likely, this is something like a Shavuot ceremony in a kibbutz or moshav. The two words on the back strengthen this impression.

דשא, עצים, חולצות לבנות חגיגיות, תיבות של תוצרת חקלאית; סביר להניח שמדובר על טקס שבועות בקיבוץ או במושב. שתי המלים שבצד האחורי מחזקות את הרושם הזה.


'The Orchard Show' - with 'orchard' here meaning specifically a citrus (especially orange) orchard, which are somewhat of a local pride (or at least used to be, before we sold the rights on the name to Spain). Anyway, that also brings to mind a Shavuot ceremony, celebrating the various agricultural products of the kibbutz/moshav. They would have the orchard part of the show, and something like wheat fields or tomatoes or dairy farming, or whatever else they had there, and they would have tractors on parade, all cleaned up and decked with hay and flowers, and maybe the kids (wearing white, and also decked with flowers) could get tractor rides.

'הפרדס מופיע' - וישר חושבים על הגאווה הישראלית של פרדסי תפוזים (לפחות לפני שמכרנו את הזכויות על השם 'ג'אפה' לספרד), וגם על טקסי שבועות ועל חגיגות ענפי המשק השונים בקיבוץ/מושב. אז בטח הייתה ההופעה של הפרדס, ומשהו של, נניח, שדות החיטה או העגבניות או הרפת, או מה שלא גידלו שם, ומצעד הטרקטורים, יפים ונקיים ומקושטים בחציר ופרחים, ואולי הילדים (בחולצות לבנות וזרי פרחים כמובן) יוכלו לנסוע על טרקטור.

I remember a few ceremonies like that, at the moshav where my dad grew up, when I was a kid. I suppose they're still happening, but I wonder if the atmosphere around them is the same, even for the kids. Things change. Children grow up. Agricultural areas, such as orchards, become built over. Communal settlements become more privatised, for better (the communal 'children houses', where kids were raised together away from their parents, were apparently quite traumatising for many people, and are generally considered a failed experiment) or for worse (loss of solidarity and a communal spirit and so on).
Some things fall apart, like this picture.

אני זוכרת כמה טקסים כאלה, במושב של אבא, כשהייתי ילדה. בטח עדיין יש טקסי שבועות, אבל אני תוהה אם האווירה נשארה אותו הדבר, אפילו לילדים. דברים משתנים. ילדים גדלים. שטחים חקלאיים כמו פרדסים הופכים לשטח בנוי. יישובים שיתופיים הופכים לפרטיים יותר, לטוב (נראה לי שבתי הילדים כבר מזמן הוכרזו רשמית כניסוי כושל עתיר-טראומות) ולרע (אובדן הסולידריות והערבות ההדדית וכו').
ויש דברים שמתפרקים, כמו התצלום הזה.

I don't know where or when it's from, or who these people are, or much else (tried to google the phrase, but nothing relevant came up). But I still like this image, and I did the best I could to keep it intact, at least for a little longer.

אני לא יודעת מאיפה או ממתי הוא, או מי האנשים האלה, או הרבה פרטים אחרים (נסיון לגגל את הצירוף לא מעלה שום דבר רלוונטי). אבל אני בכל זאת אוהבת את התמונה, ועשיתי מה שיכלתי כדי לשמור עליה שלא תתפרק, לפחות בזמן הקרוב.

And while we're on a sad note, this recent post at the blog Forgotten Bookmarks (I can't remember at the moment who sent me the link to this lovely blog, where the owner of a used book store posts various items he finds inside books - Yuval, was it you? - but anyway, thanks for it) has a little story found in a newspaper clipping, which is sad and beautiful and makes me think of the sort of thing I do here, too. It's a good read, and a good blog.

ואם כבר אנחנו מתעצבים, באחת הרשומות האחרונות בבלוג Forgotten Bookmarks (אני לא זוכרת כרגע מי שלח לי את הקישור לבלוג המקסים הזה, שבו בעל חנות ספרים משומשים מעלה רשומות על כל מיני פריטים שהוא מוצא בתוך ספרים - יובל, אולי אתה? - אבל תודה בכל אופן) יש סיפור קטן מתוך גזיר עיתון, והוא יפה ועצוב והוא מזכיר לי את סוג הדברים שגם אני עושה כאן. שווה לקרוא, ושווה להכיר את הבלוג הזה.

And that's all for now. Obligatory Facebook page reminder, for those who like Facebook things: It's here. See you next time!

וזה הכל לעת עתה. להלן התזכורת ההכרחית לעמוד הפייסבוק, למי שבקטע של פייסבוק: הוא כאן. להתראות ברשומה הבאה!

Saturday, June 21, 2014

The Proud Grandfather - הסבא הגאה

זה הפוסט ה-50 שלי! הידד!
(וגם הפוסט הראשון ל-2014, אבל בזה אני פחות גאה...)

It's my 50th post! Hooray!
(It's also my first post in 2014, but I'm not as proud of that...)

לפעמים ממש יש לי מזל.
קניתי את הגלויה הזו בגלל משפט אחד במסר שבצד האחורי - ואז הצלחתי ליצור קשר עם הנמען המקורי, שהיה ידידותי וידען וסיפק לי המון מידע על הסיפור שמאחוריה, וזה היה פשוט נפלא.
...אבל אני מקדימה את המאוחר. בואו נביט קודם בתמונה.

Sometimes, I get awfully lucky.
I bought this postcard because of one sentence in the message on the back - and then I managed to contact the original recipient, who was friendly and knowledgeable and and gave a wealth of information about the story behind it. How incredible!
...But I'm getting ahead of myself. Let's have a look at the picture, first.

צד קדמי:

Front:

כפי שאפשר לראות, זו "תחנת גן החיות" המפורסמת (Bahnhof Zoo), הקרויה על שם גן החיות של ברלין שנמצא לא רחוק. אין לי הרבה מה לומר על התמונה הזו למען האמת; היא בהחלט נראית פיפטיז-ית מאוד, אבל זה בעיקר בגלל השחור-לבן והמכוניות המיושנות. המבנים עצמם, כפי שניתן לראות בצילום הרחוב בגוגל (או בצילומים אחרים), נשארו כמעט זהים:

As you can see, this is the famous Bahnhof Zoo train station (named for the nearby Berlin Zoo). I don't have much to say about this photo, actually; it definitely has a very fifties-y vibe, but that's mostly due to the black&white and the old cars. The actual structures,as you can see on Google Street View below (or in other photos), are virtually identical:


ועכשיו לסיבה האמיתית שקניתי את הגלויה הזו - המסר שכתב איש מבוגר חביב בנסיעת עסקים לברלין למשפחתו בארץ.

And now to the real reason I got this card - the message, written from a nice elderly man on business in Berlin to his family back in Israel.

צד אחורי:
Back:

ברלין 16 ביוני 1956
ילדי היקרים מאוד! היום יש ביכולתי לכתוב לכם ולהודות לכם על דרישות השלום, שנשלחו לי על ידיכם יחד עם יתר הקרובים בערב שבת. כפי שכתבתי כבר לאמה [=אמא - י.ב], שלומי הוא טוב מאוד ואינני מרגיש את לחץ הדם הגבוה. אני תקוה שגם אתם בריאים וכמו כן ילדיכם שהם נכדי. את התיק המכיל את תמונותיכם ואת תמונות הסבתה והנכדים אני מציג לכלם בלי להתחשב עם ענינם בתמונות. פרטים על שלומי כאן וגם על החיים,[הפסיק במקור] שאני מנהל, תוכלו לשמוע מאמה, שאני כותב לה בפרוטרוט. קר לי והיום הופתעתי ע"י גשם חריף והייתי רטוב עד לעור גופי. אני מתגעגע לבית ואני שמח כבר עכשיו על יום שובי. היום בקרתי אצל מרשי לוינשטיין וקבלתי ממנו את ידיעות חדשות [כך במקור] מיום 8 דנא. שם שמעתי גם את הידיעות מקול ישראל. נפתלי, שלח לי את העט הנובע שלך לתיקון. רציתי לקנות לך את הספר המשומש
Westostpassage להשתלמותך!!
נשיקות רבות ולבביות לכם והנכדים, אביכם
Berlin, June 16 1956
My dearest children! Today I am able to write to you and thank you for your warm wishes, which have been sent to me by you with the other relatives on Friday evening. As I have already written to muther [sic], I am doing very well and I do not feel the high blood pressure. It is my hope that you are also in good health as well as your children who are my grandchildren. The case containing your pictures and the pictures of the grandmuther and grandchildren I show to everyone with no consideration of their interest in the pictures. Details about how I am doing here and also about the life,[sic] I lead, you can hear from muther, to whom I write in great detail. I am cold and today I was surprised by a sharp rain and was wet to the skin of my body. I miss home and am already happy for the day I return. Today I visited my client Lewinstein and received from him a recent news [sic] from the 8th of this month. There I also heard the news from Kol Israel [radio]. Naftali, send me your fountain pen for repair. I wanted to buy you the used book
Westostpassage for your continuing education program!!
Many loving kisses for you and the grandchildren, your father
אתם יכולים מן הסתם לנחש מה המשפט הבודד שבגללו רציתי את הגלויה הזו, נכון?
"את התיק המכיל את תמונותיכם ואת תמונות הסבתה והנכדים אני מציג לכלם בלי להתחשב עם ענינם בתמונות".
זה פשוט נהדר - אני ממש אוהבת כמה שהוא מודע לעצמו. בדרך כלל, כשחושבים על הסבא שמראה לכולם בגאווה את תמונות המשפחה שלו, והאנשים שסביבו משלימים עם העניין בשקט ואולי קצת מגלגלים את העיניים, מדמיינים מישהו שהוא אולי קצת חסר-מודעות. אבל לא. האיש הזה היה כ"כ שמח, כ"כ גאה במשפחה שלו, שפשוט לא היה אכפת לו אם אנשים לא התעניינו בתמונות שהראה להם. ויודעים מה? כל הכבוד.
ואני אוהבת את הטון של הכתיבה באופן כללי. הכל פשוט מעולה.

You can probably guess what is that one sentence that made me want the postcard, right?
"The case containing your pictures and the pictures of the grandmuther and grandchildren I show to everyone with no consideration of their interest in the pictures".
That is just so wonderful - I love the self-awareness of it. Usually, when you think of the grandfather proudly showing family pictures to everyone, and the people around putting up with it and perhaps rolling their eyes, you imagine the guy to be a bit oblivious. But no. This man is so happy, so proud of his family, that he simply doesn't care if people aren't interested in the photos he shows them. And you know what, good on him.
I really love the tone of the whole thing in general, actually. It's all great.

ואז התחלתי לחפש פרטים על הגלויה, כרגיל - וכשחיפשתי את שם הנמען, מצאתי די בקלות את הביוגרפיה הקצרה של פרופסור נפתלי קדמון באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה, וגם את הראיון הביוגרפי הזה באתר של המרכז למיפוי ישראל, וחשבתי לעצמי שאל"ף, סיפור החיים שלו מרתק, ובי"ת, שאם הוא פרופסור באוניברסיטה העברית, יש מצב שכמו שכבר קרה בעבר אוכל למצוא את כתובת האימייל שלו באתר האוניברסיטה. ואכן, הצלחתי ליצור קשר עם פרופ' קדמון, שגם מצא זמן (על אף עיסוקיו הרבים) לענות לי, כפי שאמרתי בפתח הרשומה, בשמחה ובפירוט רב.

So I started looking for details about the postcard, as usual - and when I searched for the recipient's name, I quite quickly found the short biography for Professor Naftali Kadmon at the Association of Israelis of Central European Origin website, as well as this biographical interview at the Survey of Israel website [Hebrew-only links, sorry!], and thought to myself that first of all, he seems to have a fascinating life story, and secondly, that if he's a Hebrew University professor, there's a chance I'll be able to find his email address on the university website, as has happened before. And indeed, I managed to contact Prof. Kadmon, who actually find time in his busy schedule to reply, and as I said when I started this post did so graciously and in detail.

לנושא הגלויה הראשונה אני יכול להוסיף שהיא נכתבה אכן על ידי חותני עו"ד מרטין וולפסון בשעה ששהה בברלין לרגל טיפול בנושא השילומים מגרמניה, ביחד עם אשתו, חמותי רופאת העיניים ד"ר ארנה וולפסון לבית ג"ץ (Goetz). הייתי יכול להוסיף רבות, אבל אסתפק בזה. רק אוסיף שיש ברשותי ארכיון משפחתי גדול מאד, שאת עיקרו (אלפי תעודות) הפקדתי ב"ארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" באוניברסיטה העברית בירושלים. על סמך החומר הכלול בו ערכתי שני ספרים עם הסיפור המשפחתי משנת 1680 ועד 2004:    Vom Rheinland ins heilige Land(זכרונותיו של אבי המנוח) שיצא לאור בגרמניה, ו"אלה תולדות ומסעות – מהיכן הגעתם, נכדיי לבית קדמון" (עם 152 תצלומים מ-1870 ואילך!) בהוצאה פרטית.
Regarding the first postcard, I can add that it has indeed been written by my father-in-law, attorney Martin Wolfson, while he was staying in Berlin to take care of the reparations from Germany, along with his wife, my mother-in-law, the ophthalmologist Dr. Orna Wolfson, née Goetz. I could have added much more, but this will suffice. I will only add that I possess a very large family archive, most of which (thousands of documents) I have deposited in the Central Archives for the History of the Jewish People at the Hebrew University in Jerusalem. From the material in it I have compiled two books with the family story from 1680 until 2004: Vom Rheinland ins heilige Land (the memoirs of my late father) which was published in Germany, and History and Travels - Where Did You Come From, My Grandchildren of the Kadmon Family (with 152 photos from 1870 onwards!) which was self-published.

גם על עו"ד מרטין וולפסון אפשר לקרוא באתר של ארגון יוצאי מרכז אירופה (וגם בספר 'אלה תולדות ומסעות' המוזכר לעיל - אגב, הצצתי קצת בעותק שבספריה הלאומית, והוא מרתק בעיניי), ועל הספר הנזכר בגלויה סיפר לי פרופ' קדמון:

הספר הנזכר בגלויה של חותני מרטין וולפסון אינו ספר שלי, אלא של אחד משני חוקרי הארקטיקה הדגולים נורדנשלד ואמונדסן. יתר על כן, השם שגוי: נדמה לי שבגלויה כתוב Westostpassage או Ostwestpassage וזה רק תיאור של הנושא [...] הכוונה היא למעבר ממיצר ברינג לאורך החוף הצפוני של אסיה ועד לכף הצפוני (נורבגיה). לא זכור לי שביקשתי מחותני למצוא לי את הספר. זה כל מה שאני יכול להוסיף בשלב הנוכחי.

Atttorney Martin Wolfson also has a short biography at the Association of Israelis of Central European Origin website [again, Hebrew only, my apologies] (as well as in the aforementioned History and Travels book - I flipped through the copy at the National Library, and found it fascinating), and as for the book mentioned in the postcard, Prof. Kadmon said:
The book mentioned in the postcard by my father in law Martin Wolfson is not a book of mine, but of one of the great arctic explorers Nordenskiöld and Amundsen. Moreover, the name is wrong: I believe the postcard says Westostpassage or Ostwestpassage and this is just a description of the subject [...] It refers to the passage from the Bering Strait along the northern coast of Asia to the North Cape (Norway). I do not remember asking my father in law to find this book for me. This is all I can add at the current stage.

ואם אתם באמת רוצים לחקור הלאה, ובמקרה גם קוראים גרמנית, אתם יכולים לקרוא את מסמך ה-PDF הזה בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים, שמתאר את עזבון יצחק קדמון (יוליוס קאופמן), ולהמשיך משם...

And if you really want to dig deeper, and happen to read German, you can check out this PDF at The Central Archives for the History of the Jewish People Jerusalem, which details the estate of Isaac Kadmon (Julius Kaufmann), and do more research from there...

אבל מן הסתם רוב הקוראים לא מתעניינים בדברים כאלה באותה המידה כמוני. אז בואו נפסיק כאן, עם הרמת כובע וירטואלית לסבא הגאה ההוא, לפני כמעט שישים שנה, שעבד קשה בברלין אבל בכל זאת מצא זמן לשוטט בחנויות ספרים משומשים ולהשוויץ בנכדים שלו לכל מיני אנשים זרים שלא ציפו לזה בכלל. העולם הוא מקום טוב יותר בזכות סבים כמוהו.

But of course, I suppose most readers aren't as fascinated by that stuff as I am. So let us leave here, with a tip of the virtual hat to that proud grandfather, almost sixty years ago, toiling away in Berlin but still taking time to wander around in used book stores and to show off his grandchildren to any unsuspecting stranger. Grandparents like that make the world a better place.


תודתי שלוחה לפרופ' קדמון על כל המידע.
Many thanks to Prof. Kadmon for all the information.

Saturday, August 3, 2013

Tallman - טולמן

Sometimes I think to myself that I should do a quick blog post - pick one of the old pictures I bought in a US antique store, try to do some research about whatever's on there (I probably won't find much, because it's so old, right?) and post. And then I get wrapped up in this research, whether it's looking over dozens of portraits to try and determine, by the subject's clothes, when the picture was taken, or whether it's about finding some actual relevant information and trying to dig as deep as my limited resources allow...

לפעמים אני חושבת לעצמי שכדאי שאכתוב רשומה זריזה לבלוג - שאבחר אחת מהתמונות הישנות שקניתי בחנות עתיקות בארה"ב, אנסה לחקור קצת על מה שיש שם (ובטח לא אמצא הרבה, כי היא כ"כ ישנה, נכון?) ואפרסם את הרשומה. ואז אני נסחפת במחקרים שלי, לפעמים עוברת על עשרות פורטרטים כדי לנסות ולהבין, לפי הבגדים של המצולם, מתי התמונה צולמה, ולפעמים אני מוצאת מידע שהוא אשכרה רלוונטי ומנסה לחפור עמוק ככל שהמקורות המוגבלים שלי מאפשרים לי.

And the latter is the case here. See, the only reason I bought this picture in the first place was because the woman seems to be wearing a punk-y studded choker, which looks so out of place and anachronistic in that picture. And I thought that was really cool. I mean, look at her: she seems like a really pleasant, buttoned-up sort of lady. There's something about her face that I really like; it might not be especially beautiful, with her wide jaw and somewhat faded eyebrows, but she feels sensible, and nice. It wasn't common to smile in photographs, back then, but her expression is pretty close to a smile, and I find that lovely.
And then there's that choker, right out of some picture from the 1970s with a spiky-haired chick flipping off the Pigs. It's so odd.

וכאן מדובר על המקרה השני. תשמעו, הסיבה היחידה שקניתי את התמונה הזו מלכתחילה היא כי נראה שהאשה המצולמת לובשת מין צ'וקר פאנקיסטי עם ניטים, שנראה לחלוטין אנכרוניסטי ולא שייך לתמונה. זאת אומרת, תסתכלו עליה: היא נראית כמו גברת נעימה בהחלט, מכופתרת כזו. יש משהו בפנים שלה שאני ממש אוהבת; אולי הם לא בדיוק יפים, עם הלסת הרחבה שלה והגבות המחוקות במקצת, אבל אני מרגישה שהיא אשה חביבה, עם ראש על הכתפיים. לא היה נפוץ לחייך בתמונות, בזמנו, אבל ההבעה שלה די קרובה לחיוך, וזה מקסים בעיניי.
ואז הצ'וקר הזה, ישר מאיזו תמונה משנות ה-70 עם בחורה בשיער קוצים שעושה תנועה מגונה למנאייקים. זה כל כך מוזר.


Is there any explanation for this? I'm not exactly sure, because (not too surprisingly, I must say) I couldn't find  much about this nice lady. Unfortunately, I can't see much of her clothes (lace collar, lots of buttons along the front, interesting brooch, and perhaps striped fabric, although it might just be a defect in the photograph), so most of the resources for dating old photos by clothes didn't help me much - but her hair style seems to fit the fashion for curly/frizzy bangs that was fashionable around 1880s-1890s (hence the two tags; well, there are other reasons too, see later), although she kept it very simple, and the rest of the hair seems to just be drawn back, not held up. The ribbon/choker which drew my attention seems to also be part of the fashion of the time - I did see it mentioned that choker necklaces and jeweled collars were popular then - but I didn't find anything exactly like it in any of the pictures I've seen so far. Quite a mystery.

האם יש הסבר לעניין? אני לא לגמרי בטוחה, כי (כצפוי, למען האמת) לא מצאתי הרבה על הגברת החביבה הזו. למרבה הצער לא רואים הרבה מהבגדים שלה (צווארון תחרה, הרבה כפתורים מקדימה, סיכה מעניינת, ואריג שהוא אולי מפוספס, אם זה לא פשוט פגם בתמונה), כך שרוב מקורות המידע שמסייעים לתארך תמונות ישנות לפי הלבוש לא עזרו לי במיוחד - אבל התסרוקת שלה נראית קרובה למעין-פוני מתולתל או מקורזל שהיה אופנתי בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19 (ולכן תייגתי את שני העשורים; כלומר, יש עוד סיבות, ר' בהמשך), רק שהיא בחרה בסגנון פשוט מאוד, ושאר השיער נראה כאילו הוא פשוט אסוף אחורה, ולא למשל בפקעת גבוהה. הצ'וקר/סרט שעל הצוואר שלה, שמשך את תשומת הלב שלי לתמונה, כנראה היה גם הוא חלק מהאופנה באותה תקופה - ראיתי התייחסות לכך שצ'וקרים וענקים משובצים היו פופולריים אז - אבל לא ראיתי משהו ממש כמוהו באף אחת מהתמונות שמצאתי עד כה. תעלומה.

So that's the nice lady with the punk choker. But most of the information I have here is what I managed to find not about the woman in the picture (and as I said, that's not really surprising) but about the photographer: C.W. Tallman from Batavia, NY. And there was actually quite a lot of it.

אז זו הגברת החביבה עם הצ'וקר הפאנקיסטי. אבל את רוב המידע כאן הצלחתי למצוא לא על האשה המצולמת (וזה, כאמור, לא נורא מפתיע) אלא על הצלם: צ'.וו. טולמן מבאטוויה שבמדינת ניו יורק. ולמען האמת מצאתי לא מעט מידע.

To begin with, there are relatively a lot of photographs by him in various places on the web. The earliest ones, from between the late 1860s and the 1870s, seem to all be related to railroad construction projects, such as the Union Pacific Railroad's Dale Creek Bridge, The new railroad bridge in Portage NY, or a Union Pacific Railroad tunnel entrance (some of these photos have actually been taken by other photographers, and only published by Tallman, but that still counts as far as I'm concerned). Then some time after that you get a whole slew of portraits he did, like this soldier guy (link might not work properly, in which case you'll need to go to the main page here and do the search for Tallman yourselves, or to just give it up and move on because there's more interesting stuff coming up), or this grandmotherly lady (love the idea of that blog, by the way!), or the various eBay items that popped up when I searched there, a few examples of which are included below:

קודם כל, יש די הרבה תמונות שהוא צילם, בכל מיני מקודמות ברחבי הרשת. המוקדמות ביותר, בין שנות השישים לתחילת שנות השבעים של המאה ה-19, קשורות כולן, כך מסתמן, למפעלי בנייה של מסילות רכבת, כמו למשל גשר נחל דייל של חברת יוניון פסיפיק, גשר הרכבת החדש בפורטג' שבמדינת ניו-יורק, או כניסה למנהרה של חברת יוניון פסיפיק (בעצם חלק מהתמונות האלה צולמו על-ידי צלמים אחרים, וטולמן רק פירסם אותן, אבל זה בכל זאת נחשב לדעתי). קצת אחר כך עולים ברשת (גיחי) המון דיוקנאות שהוא צילם, כמו למשל החייל הזה (יכול להיות שהקישור לא יעבוד כיאות, ואז צריך ללכת לעמוד הראשי שכאן ולחפש Tallman בעצמכם, או פשוט לשכוח מהעניין ולעבור הלאה כי יש דברים יותר מעניינים בהמשך), או הגברת הסבתאית הזו (דרך אגב, אני ממש אוהבת את הרעיון של הבלוג הזה!), או כל הפריטים השונים שעלו בחיפוש שלי באיביי, שכמה דוגמאות מביניהם מצורפות להלן:

But that's not all!
Tallman is briefly mentioned in this transcript from Batavia Daily News (it only says that he took a photo of a Masonic temple; to be honest, I mostly include this because the ghost report amused me).
More transcripts from contemporary local newspapers can be found in this RootsWeb mailing list post, in reply to a query about Tallman - note especially the first quote, about Mr. Tallman successfully observing the passage of mercury. And this isn't a one-time thing. It appears that besides a photographer he was also an amateur astronomer. Check out the report titled 'The Wells Comet', here (it's the first title in the second column from the right; and by the way, my Whedonist friends might want to also check out the leftmost column, and note the second of 'Local Items', where it says that 'Seth Green has sent over 30,000 brook trout to Newport, Herkimer county'), where Tallman talks about, you guessed it, the Wells Comet.
What's the Wells Comet, you wonder? Actually, you might not wonder that, but I did, because as I said in the first paragraph of this post, I get carried away with that stuff. So I asked my friend Yoav Landsman (Hebrew link to his excellent blog) - geophysicist, space engineer, amateur astronomer and all-around awesome guy - and he helped me find it! It's mentioned on this International Comet Quarterly list of bright comets recorded throughout history (you'll have to scroll a little, or do a search for it), and also has its own page at the JPL Small-Body Database (try the orbit diagram, it's pretty neat), but is not to be confused with a different Wells Comet, first observed in 1944. While the second Wells Comet has an orbit of about five and a half years, the first one (which is the one Tallman was talking about) only passed by once, and is not predicted to return.
And with all this stargazing, it seems quite possible that he's also the one who wrote this book: Our Group of Worlds, Plain Facts in Plain Words and Figures (I kinda want to buy it, but really, $50 is a bit steep... well, if anyone happens to want to buy it for me, I won't say no). I find that very cool.

אבל זה לא הכל!
טולמן מוזכר בחטף בקטע שמועתק מהעיתון Batavia Daily News (אומרים שם רק שהוא צילם תמונה של לשכת הבונים החופשיים; למען האמת, בעצם צירפתי את זה בעיקר בגלל שהדיווח על רוח הרפאים שעשע אותי).
עוד קטעי עיתונים אפשר למצוא ברשומה מתוך רשימת דיוור של RootsWeb, שם משיבים לשאילתא של מישהו לגבי טולמן - ושימו לה במיוחד לציטוט הראשון, בו מסופר שמר טולמן הצליח לחזות במעבר כוכב חמה על פני השמש. וזה לא עניין חד פעמי. נראה שמלבד העבודה כצלם, הוא גם היה אסטרונום חובב. הנה, תציצו בידיעה שתחת הכותרת The Wells Comet כאן (זו הכותרת הראשונה בטור השני מימין; ודרך אגב, ידידיי הווידוניסטים אולי ירצו גם להציץ בטור השמאלי, בפריט השני שברשימה Local Items, שם מסופר שסת' גרין שלח יותר מ-30,000 דגי שמך [פורל] הנחלים לניופורט שבמחוז הרקימר), שבה טולמן מדבר על, ניחשתם נכון, השביט וולס.
מהו השביט וולס, אתם תוהים? טוב, אולי בעצם אתם לא, אבל אני תהֹה תהיתי, כי כמו שאמרתי בפסקת הפתיחה של הרשומה אני נורא נסחפת עם כל מיני דברים כאלה. אז שאלתי את ידידי יואב לנדסמן (הקישור הוא לבלוג המצוין שלו, שבהחלט שווה להכיר) - גאופיזיקאי, מהנדס חלל, אסטרונום חובב ואיש ממש מגניב באופן כללי - והוא עזר לי למצוא אותו! השביט מוזכר ברשימה הזו ב- International Comet Quarterly של שביטים בהירים שתועדו לאורך ההיסטוריה (צריך לגלול קצת, או לעשות חיפוש בדף), ויש לו גם עמוד משלו ב-JPL Small-Body Database (אני לא מתכוונת לנסות לתרגם את השם הזה, הוא ז'רגוני מדי, אבל בכל אופן, נסו את דיאגרמת המסלול כי זה ממש חביב), אם כי אין לבלבל אותו עם שביט וולס אחר, שנצפה לראשונה ב-1944. בעוד שלשביט וולס השני יש מסלול עם מחזור של כחמש וחצי שנים, השביט הראשון (שהוא זה שעליו דיבר טולמן) חלף בסביבתנו רק פעם אחת, ולא צפוי לחזור.
ועם כל הצפייה הזו בכוכבים, נראה לי שבהחלט סביר שהוא גם מי שכתב את הספר הזה: קבוצת העולמות שלנו, עובדות פשוטות במלים פשוטות עם איורים (קצת בא לי לקנות אותו, אבל מה לעשות, חמישים דולר זה הרבה כסף... נו, אם במקרה מישהו מכם רוצה לקנות לי אותו, אני לא אגיד לא). אני חושבת שזה מאוד מגניב.


So that was our astronomy break. But wait, there's more!
The internet is really incredible. I managed to find a few things in old records that I'm really happy about.
a. The Internet Archive has several 1870s issues of 'The Philadelphia Photographer' that include some mentions of Mr. Tallman (and some letters he wrote the magazine). Mostly technical stuff.
b. Even better, it also has a copy of Gazetteer and Biographical Record of Genesee County, N.Y., 1788-1890, which includes the following short biography of Mr. Tallman. Turns out he was Batavia's first photographer! Nice.
Charles W. Tallman, the oldest photographer in Batavia, is a native of Wyoming County. He was born in 1833, and learned the rudimentary details of his art in Buffalo. His life has been devoted to this valuable and pleasant profession, and he has kept pace with its marvelous advances and improvements. Mr. Tallman located in Batavia in 1869, and has since occupied the third floor over 80 and 82 East Main street. He has the latest facilities for all kinds of photographic, stereoscopic, and portrait work, and has established a reputation, for superior work and finish. His studio is centrally located and admirably adapted for his business.

c. And possibly even better, another source has a full copy of Batavia's 1880 city directory, where, if you check out page 57, you will find not only Tallman's studio address, but also his residence.
And of course, because the internet is incredible, I could also look for these addresses on Google Street View.

אז זו הייתה אתנחתא בענייני אסטרונומיה. אבל רגע, יש עוד!
האינטרנט זה דבר מדהים. הצלחתי למצוא בכל מיני מקורות ישנים כמה דברים שממש משמחים אותי.
א. בארכיון האינטרנטי יש כמה גליונות, כולם משנות ה-70 של המאה ה-19, של המגזין The Philadelphia Photographer שכוללים כמה אזכורים של מר טולמן (וכמה מכתבים שהוא כתב להם). עניינים טכניים, בעיקר.
ב. יותר טוב - יש שם עותק של הספר Gazetteer and Biographical Record of Genesee County, N.Y., 1788-1890, ובו מצאתי את הביוגרפיה הקצרה של מר טולמן שלהלן. מסתבר שהוא היה הצלם הראשון של באטוויה! נחמד.
צ'רלס וו. טולמן, הצלם הוותיק ביותר בבאטוויה, הוא יליד מחוז וויומינג. הוא נולד ב-1833, ולמד את יסודות אמנותו בעיר באפלו. את חייו הקדיש למקצוע הנעים ורב-הערך הזה, ודאג להדביק תמיד את קצב השיפורים והפיתוחים המופלאים החלים בו. מר טולמן התיישב בבאטוויה בשנת 1869, ומאז הריהו תופס את הקומה השלישית בבניין שבמס' 80 ו-82 ברחוב הראשי. ברשותו האמצעים החדישים ביותר לכל מיני עבודות הצילום, הסטריאוסקופיה והדיוקן, ויש לו מוניטין מבוסס של איכות עילאית בעבודה ובגימור. הצלמניה שלו מצויה במיקום מרכזי והיא מותאמת להפליא לצרכי עסקיו.
ג. ואולי עוד יותר טוב אפילו - במקור אחר מצאתי עותק מלא של מדריך התושבים של בטאוויה מ-1880, ואם תביטו בעמ' 57 שלו תוכלו למצוא לא רק את כתובת הסטודיו של טולמן, אלא גם את כתובת הבית שלו.
וכמובן, מפני שהאינטרנט זה דבר מדהים, שאת שתי הכתובות האלה אפשר למצוא בסטריט וויו של גוגל.

Here's where his studio was, at 80-82 Main Street, where now there appears to be a steakhouse and some ugly grey building:

כאן שכן הסטודיו שלו, בבניין מס' 80-82 ברחוב הראשי. כיום נראה שיש שם מסעדת סטייקים ואיזה בניין אפור מכוער:


And that's where he lived, which now appears to be a parking lot for the Genesee County Mall (well, part of it - it's quite a large parking lot):

וכאן הוא גר. נראה שכיום זה מגרש חניה של הקניון של מחוז ג'נסי (טוב, חלק ממנו - זה מגרש חניה די גדול):


And finally, I took off to findagrave.com and found this grave - and considering all we know so far, I think it's fair to say that it is probably his.
Rest in peace, Mr. Tallman. It was nice to get to know you a little.

ולסיום, קפצתי ל-findagrave.com ומצאתי שם את המצבה הזו - ובהתחשב כל מה שאנחנו יודעים עד כה, נראה לי סביר בהחלט לומר שזה כנראה הקבר שלו.
נוח על משכבך בשלום, מר טולמן. היה נחמד להכיר אותך קצת.

~*~

Just one last thing - a little update on an old post. Remember Mysterious Maria? Well, a commenter said the language on the back might be Czech, and a translator I know helped me read it. That was pretty neat.
Also, it was quite a while ago. And I'm sure you're all tired of getting reminders that the blog has a Facebook page, but once again, people who follow said Facebook page saw this update a whole lot sooner. It's quite a useful platform for that sort of stuff.

ומשהו אחד אחרון - עדכון קטן על רשומה ישנה. זוכרים את מריה המסתורית? אז באחת התגובות נאמר שאולי השפה שם היא צ'כית, ומתרגם שאני מכירה עזר לי לקרוא אותה. זה היה נחמד.
זה גם היה די מזמן. אני בטוחה שלכולכם נמאס כבר מהתזכורות על זה שלבלוג יש עמוד בפייסבוק, אבל שוב, האנשים שעוקבים אחר עמוד הפייסבוק הנ"ל ראו את העדכון הזה הרבה קודם. זו פלטפורמה די נוחה לעניינים כאלה.

Wednesday, January 23, 2013

Election Special - ספיישל בחירות

הבטחתי פוסט מיוחד לבחירות, ונראה שאפילו אצליח לקיים. יש גלויה אחת, חביבה, שבערך מאז שמצאתי אותה תכננתי להעלות אותה אחרי הבחירות (מסיבות שתכף תראו בעצמכם), ויש גם בונוס קטן בסוף. קדימה לגלויה:

I promised a special post for the election, and looks like I'm actually going to keep that promise. There's one neat postcard that I've been planning, pretty much ever since I found it, to post after the election (for reasons that will soon be obvious), and there's also a little bonus at the end. To the postcard at hand:
צד קדמי:
Front:


זו תמונה די מוצלחת (אני חושבת שיש לי קטע עם תמונות שבהן צופים במושא התמונה דרך דלת או חלון - יש משהו בקומפוזיציה כזו שממש מוצא חן בעיניי), וכפי שמוסבר בצד האחורי של הגלויה, רואים בה את קתדרלת גרוסמונסטר בציריך דרך השער של כנסיית פראומונסטר (או, כפי שהוא נקרא שם, ה-Fraumünsterportal, מה שקצת גורם לי לחשוב על גברות-מפלצת בין-ממדיות, אבל נו, אני מוזרה). בכל אופן, כן כן, תמונה מוצלחת, אבל לא לשם כך נתכנסנו. נתכנסנו בשביל המסר בצד האחורי.

That's a very nice picture (I think I have a thing about pictures where the main object is viewed through a door or window - there's just something I really like about that sort of composition), and as the details on the back point out, it is a view of the Grossmünster church in Zurich, as seen from the gate of Fraumünster Abbey (or, as they call it, Fraumünsterportal, which kinda makes me think of interdimensional monster ladies, but, well, I'm weird). Anyway, yes yes, very nice, but it's not really what we're here for. We're here for the message on the back.

צד אחורי:
Back:


18.5.77
הילו, הילו,
הגעתי בשלום ועדיין מזועזע לגמרי מתוצאות הבחירות. א"י השלמה והכפייה הדתית ישתוללו כעת וסיכויי המלחמה גדֵלים.
מחר כאן חג והיום "עֵרב חג", מה שלא ידעתי, והכל נסגר ב-4. אך את רוב הדברים הספקתי.
מחר אני ממשיך לפריז, בה לא הייתי המון שנים. ציריך לא השתנתה, פרט למחירים. ד"ש לשמעון ופולט, מהם לא הספקתי להפרד.
[אני לא מצליחה לקרוא את שתי המלים האחרונות]
18.5.77
Hello, hello,
I made it safe and sound, and still reeling from the election results. Greater Israel and religious oppression will now go wild, and the probability of war is growing.
Tomorrow is a holiday here, and today is the 'holiday eve', which I was not aware of, and everything closes at 4. But I got most things done in time.
Tomorrow I'll be heading on to Paris, where I haven't been for ages. Zurich hasn't changed, except for the prices. Say hello from me to Shimon and Paulette, I never got the chance to tell them goodbye.
[I can't read the last two words]

כל כך דרמטי!
כפי שיהיה ברור לרובם ככולם של הקוראים הישראלים, אולי אפילו בלי להציץ בתאריך, מדובר כאן על המהפך של בחירות 1977, שאכן היה זעזוע די קשה להרבה אנשים אז, כפי שסיפרו לי מכרים שחיו באותו זמן. אגב, אני חושבת שבשלב זה כדאי לציין שאני כותבת את הפוסט לפני תום הבחירות הנוכחיות (ומתזמנת כך שיעלה רק ברביעי בבוקר), ואני לא יודעת מה יהיו התוצאות, אבל בכל אופן, סביר להניח שלא יקרה בהן זעזוע של ממש - ובוודאי שלא בסדר הגודל של 1977.

So dramatic!
This will probably be very clear to my Israeli readers, but for those who don't understand what this guy is so upset about, the date indicates the 1977 election, when the right wing took over after decades as the opposition party (Wikipedia insists on translating that as 'revolution', which is a rather terrible translation - something around the lines of 'overturning' would be more accurate - but I don't think I'll go fix it for fear of falling into some political edit war or something). It was a big shock for many people, as I was told by some folks I know who were alive back then. By the way, this is probably a good point to mention that I'm writing this post before the current election has ended (and queuing it to be posted Wednesday morning), so don't know what the results will be, but they're not likely to be shocking - not on this scale, anyway.

האם הדאגות של כותב הגלויה היו מוצדקות? קשה לי לומר, ואני גם רוצה לנסות להשאיר את המקום הזה נייטרלי ככל הניתן, ולפיכך רק אציין (אם כי מבחינת הקוראים הישראלים אני ככל הנראה מציינת את המובן מאליו) שהממשלה של מנחם בגין היתה זו שחתמה על הסכם השלום עם מצרים ב-1979, וגם זו שיצאה למלחמת לבנון ב-1982. ואם מפלגה אחרת היתה בשלטון, האם היה קורה משהו אחר? והאם זה היה לטובה או לרעה? אלה שאלות 'מה היה קורה אילו' מורכבות למדי, ואני לא יכולה לענות עליהן (ולא רוצה לנסות אפילו), ולמעשה אני לא יודעת אם בכלל אפשר לענות עליהן. בכל אופן, כפי שאמרתי, בלי קשר לדעות שלי-עצמי, אני משתדלת להשאיר את המקום הזה נייטרלי. כי כל העניין כאן הוא הגלויות הישנות.

So, was our writer right to be worried? I can't really say, and want to try and keep this place as neutral as possible. I'll just mention that Menachem Begin's government was the one who signed the peace treaty with Egypt in 1979, as well as the one that went into the Lebanon War in 1982. And under another government, would things have gone differently? And would it have been better or worse? These are fairly complex What-If questions, and I can't answer them (and don't want to even try), and in fact I doubt anyone can answer them for sure. And like I said, regardless of my own views, I want to try to keep this place neutral. Because this is all about the old postcards.

אז הבה נעבור לשאר מה שמסופר בגלויה. החג שהוא מדבר עליו הוא חג עלייתו של ישו לשמים, כפי שאפשר לראות כאן. ואיך היתה ציריך באותה תקופה? אין לי מושג. בערך שלה בוויקיפדיה האנגלית, החלק של 'היסטוריה מודרנית' מתייחס בעיקר למאה ה-19 (הערך בעברית מצומצם עוד יותר). כשניסיתי סתם חיפוש גוגל על 'ציריך ב-1977' מצאתי בעיקר אזכורים של הופעה של להקת ג'נסיס (אם אתם בקטע של פרוג רוק, אפשר לשמוע אותו כאן, אלא אם כן כמובן יוטיוב יחליטו להוריד אותו מתישהו) ומועדון כדורגל מקומי שעלה לחצי גמר אליפות אירופה (אם אתם בקטע של ספורט, הנה, מצאתי סרטון גם בשבילכם). וחוץ מזה לא נתקלתי במשהו מעניין במיוחד. כנראה שגם כותב הגלויה לא.

So let us go back to the rest of what the postcard says. The holiday mentioned is apparently the Ascension, as can be seen here. And what was Zurich like back then? No idea. In the Wikipedia article, the section on 'modern history' is mostly about the 19th century. Just trying to search for 'Zurich in 1977' on Google mostly finds me mentions of a Genesis concert (if you're into prog rock, here it is, unless YouTube takes it down at some point of course) and a local football club that got into the UEFA semi-finals (if you're into sports, here, there's a video for you too). Other than that, I didn't really see anything very interesting. I guess neither did the writer.

מה לגבי הנמענת? ניסיתי קצת לחפש, ומצאתי בגוגל כל מיני שולמית ברגר-יות, כולל אחת שהיא לא אופציה סבירה במיוחד אבל יש לה תפקיד מגניב: אוצרת האוספים המיוחדים בספריית ישיבה יוניברסיטי בניו יורק. למרבה הצער, האופציה הכי סבירה והכי עדכנית שמצאתי היא שולמית ברגר ז"ל, שמופיעה בשתי רשומות בענייני ירושה מ-2010. ולמה היא הכי סבירה? תסתכלו על הרשומה השנייה: שם המבקשת הוא פולט גורן. ופולט הוא לא שם נפוץ במיוחד, אז מיד חשבתי על שמעון ופולט, מהגלויה (חיפוש נוסף גם העלה שאכן יש שמעון ופולט גורן שגרים או התגוררו ברמת גן). זה לא הרבה, אבל זה משהו.
אגב, כשחיפשתי את פולט גורן גיליתי שהיא כתבה ספר - או ליתר דיוק, היא רשומה כמחברת של הספר הזה, שהוא אסופה של ציורים ורישומים שלה. למי שמתעניין אבל אין לו גישה לספר, מצאתי גם גלריה מקוונת. איזה יופי. אני לומדת כל מיני דברים מעניינים, מתוך החיפושים האלה.

What about the person this was sent to - Shulamit Berger? I tried doing some Google searches, and came up with a few Shulamit Bergers, including one which is not a likely option but has a cool job: Curator of Special Collections at the Yeshiva University library in New York. Unfortunately, the most likely and most recent option I saw was a late Shulamit Berger, who is mentioned in two records [Hebrew links] about inheritance matters from 2010. Why is this the most likely option? In the second record I linked to, the applicant is listed as Paulette Goren. And Paulette is not an especially common name, and it made me think about Shimon and Paulette from the postcard (another search found a Shimon and Paulette Goren who live, or used to live, in Ramat Gan). It isn't much, but it's something.
By the way, when I tried searching for Paulette Goren I found out she wrote a book - or rather, she is listed as the author of this book, which is a collection of her paintings and sketches. For those who might be interested but can't get the book, I also found an online gallery. How lovely. I learn all sorts of neat things, through these searches.

ואחרון חביב, הבונוס הקטן שצוין לעיל, וגם הוא קצת קשור לבחירות, אם כי די בעקיפין. בזמנו, כשהעליתי את סדרת האנונימים שלי, זו היתה אחת התמונות שחשבתי לכלול שם (אבל אז קצת נמאס לי והפסקתי את הסדרה). שני גברים, בתמונת שחור-לבן לא רעה:

And lastly, the little bonus I mentioned, which is also kinda election-related, although a bit less directly. Back when I was doing my anonym series, this was one of the photos I was going to use (but then I got a bit tired of doing the series and stopped it). Just two guys, in a rather nice black and white photo:


אין לי שום מידע עליהם - אין שמות, אין ארץ, אין תאריך. אבל משהו בתמונה הזו נראה לי קצת מוכר, וגרם לי לחשוב על פוליטיקאים. אולי הממושקף בצד שמאל הזכיר לי את בגין? המשקפיים שלו קצת דומים, אבל זה רחב מדי, ולא מספיק. זה לא זה. העניין הציק לי במשך זמן מה, עד שבסוף עליתי על זה:

Can't really know anything about them - no names, no nationalities, no date. But something about this photo seemed sorta familiar, and made me keep thinking about politicians. I couldn't figure it out, at first. Was the bespectacled guy on the left reminding me of Begin? Well, the glasses are sorta similar, but that's too wide, and really not enough. Can't be it. It was bugging me for a while, until finally I figured it out:


נכון? נכון?! זה ממש אותו פרצוף!
אני מקווה שזה משעשע אתכם כפי שזה משעשע אותי.
ובזאת נשלם ספיישל הבחירות הקטן שלי. עד הפעם הבאה (מתי שלא תהיה) - תישארו אופטימיים, אופטימיות זה חשוב.

Right? Right?! Practically the same face!
Hope you're as amused by that as I am.
And this concludes my little election special. Till next time (whenever that ends up being) - stay optimistic, optimism is important.

Saturday, January 19, 2013

Brother Kapp - האח קאפ

The nice thing about antique stores in the US is that you can find there postcards and photos which are really old and really cool (not that I can't find any in Israel, and this for example is one I like a lot, but usually it's rather hard to find postcards from before the sixties or so, while in the States I've seen a whole lot which dated to the start of the century). So unsurprisingly, in my latest Stateside visit I made sure to go through several good antique stores, and hunt for all sorts of postcards and photos - and I think this gentleman might be my favourite find.

מה שנחמד בחנויות עתיקות בארה"ב זה שאפשר למצוא בהן גלויות ותמונות ישנות ממש ומגניבות (לא שבארץ אין בכלל, זו למשל דוגמא שאני מאוד אוהבת, אבל בדרך כלל לא מוצאים גלויות מלפני שנות השישים בערך, ובארה"ב כבר ראיתי המון שהן מתחילת המאה ממש). אז כמובן שגם בביקור האחרון שלי דאגתי לעבור בכמה חנויות עתיקות מוצלחות, ולדוג כל מיני גלויות ותמונות - ואני חושבת שהאדון הזה הוא המציאה החביבה עליי.

I mean, just look at him. You do not mess with this guy.

באמת, תסתכלו עליו. זה בן אדם שלא מתעסקים איתו.


Not saying he isn't a polite, affable man, but he just demands respect. Everything from the way he stands, through the polished bald head proudly on display, to that awe-inspiring moustache - Brother Kapp just exudes a sort of powerful respectability. I absolutely love this picture.

אני לא אומרת שהוא לא אדם מנומס וחביב, אבל הוא פשוט מישהו שחייבים לכבד. בכל פרט - מהיציבה שלו, דרך הקרחת המבהיקה המוצגת לראווה, ועד לשפם האימתני - האח קאפ משדר שילוב של מהוגנות ועוצמה. זו פשוט תמונה נהדרת בעיניי.

Ah, but why 'Brother Kapp'? Well, the 'brother' part is simple - if you click to magnify the picture you will see a lapel pin with such a distinct shape that even in this old blurry picture I could recognise the square-and-compass emblem of the Freemason fraternity. Unfortunately I have no way to identify any of the other pins (somebody get me a magic Enhance Button [warning, TV Tropes link] already!). 'Kapp' is also rather easy,since someone, probably at the antique store, wrote the name Jon Kapp (possibly Jonn, I'm not sure) on the back. Here's a close-up of the writing, maybe you can figure it out better.

אה, למה 'האח קאפ'? טוב, 'האח' זה פשוט - אם תקליקו על התמונה ותגדילו אותה, תוכלו לראות סיכת דש עם צורה כ"כ אופיינית שאפילו בתמונה ישנה ומטושטשת כזו יכלתי לזהות את סמל המחוגה ומד-הזווית של אחוות הבונים החופשיים. לצערי אין לי שום דרך לזהות את הסיכות האחרות שלו (שמישהו ישיג לי כבר את כפתור-הקסם שמחדד תמונות! [זהירות, לינק לטי-וי טרופס]). וגם השם 'קאפ' היה יחסית קל, פשוט כי בצד האחורי של התמונה מישהו, ככל הנראה בחנות העתיקות, כתב את השם Jon Kapp (אולי Jonn, אני לא בטוחה). הנה הכיתוב בהגדלה, אולי אתם תצליחו להבין יותר טוב ממני.


However, that didn't help me too much. Unlike the luck I had with the Keogans, when I found all sorts of scanned records from the Washington census, I couldn't find anything relevant online from Bozeman MT (in fact, I'm not even sure this guy really is from Bozeman, maybe he just took that picture there); or more precisely, there are a few records which might possibly be relevant on ancestry.com, but I can't see them without purchasing a membership. If any of my readers happens to have a membership already (or has free access through library computers, or something like that), and feels like searching for Jon Kapp for me, Godspeed.

אבל זה לא עזר לי יותר מדי. בניגוד למזל שהיה לי עם משפחת קיגן, כשמצאתי כל מיני רשומות סרוקות ממרשם התושבים של וושינגטון, לא הצלחתי למצוא ברשת משהו רלוונטי מבוזמן, מונטנה (ולמעשה, אני אפילו לא בטוחה שהוא אכן מבוזמן, יכול להיות שהוא סתם הצטלם שם); ליתר דיוק, באתר ancestry.com יש כמה רשומות שעשויות אולי להיות רלוונטיות, אבל אני לא יכולה לראות אותן בלי לעשות מנוי בתשלום. אם במקרה למישהו מהקוראים כבר יש מנוי (או גישה חופשית דרך שרתי ספרייה או משהו כזה), ובא לכם לחפש לי את ג'ון קאפ, תבוא עליכם הברכה.

What I did manage to find through free databases is pretty weak. There's a WWI draft record which includes two John Kapps, one of whom is from Lemhi, Idaho - which is not too far from Bozeman - and there are two South Dakota birth records where the father's name is John Kapp (or a variation on that, but it's obviously the same guy), which are from the wonderfully-named Minnehaha, a little bit further, but still not an awfully long way away. I suppose one or both of those might be him.

מה שהצלחתי למצוא במאגרים החינמיים הוא דל למדי. יש רשומת גיוס למלחמת העולם הראשונה שכוללת שני ג'ון קאפ, שאחד מהם הוא מלֶמְהַיי, איידהו - וזה לא רחוק במיוחד מבוזמן - ויש שתי רשומות לידה מדקוטה הדרומית שבהן שם האב הוא ג'והן קאפ (או וריאציה על השם, אבל זה בבירור אותו האיש), והן ממקום עם השם הנפלא מינֶהָאהָא, שהוא אולי רחוק קצת יותר, אבל עדיין לא מאוד. אני מניחה שאחת משתי הרשומות האלו, או שתיהן, עשויה להתייחס אליו.

Of course, it would have been easier if I had any way to date that photo, but I find that rather hard, since I know next to nothing about old fashion (or actually, fashion in general). I tried using the Victoria and Albert Museum resource, but it's rather low on men's clothes. I tried looking to see if there a specific era when pork-pie hats (like the one Mr. Kapp is holding in this photo) were especially popular, but while this little tidbit suggested the 30s, they seem to have been around for quite a long time - and as for other nuances of the outfit, such as jacket length and lapel size and the type of collar and tie... oof, it all gets very confusing to me after a while. I ended up on the Museum of the Rockies Photo Archive (a wonderful resource!) just trying to look at portraits of men from various years and trying to see if they look similar somehow. It was fun, but not very productive (I think this one is a little similar, but it's from the 1880s which feels like it'd be way too early; also, the hat is wrong).

כמובן שכל העניין היה קל יותר לו יכלתי לתארך את התמונה איכשהו, אבל זה די קשה לי, כי אני מבינה קטנה מאוד באופנה ישנה (או באופנה באופן כללי, תכל'ס). ניסיתי להשתמש במשאב התארוך של מוזיאון ויקטוריה ואלברט, אבל אין שם כ"כ מבחר של בגדי גברים. ניסיתי לחפש אם יש תקופה ספציפית שבה כובעי פורקפיי (מין מגבעת שטוחה, כמו זו שמר קאפ מחזיק בתמונה) היו פופולריים במיוחד, ואמנם המאמרצ'יק הזה כיוון אותי לשנות ה-30, אבל נראה שהם היו בסביבה לאורך די הרבה זמן - ובכל הנוגע לשאר הניואנסים של התלבושת, כמו אורך המקטורן ורוחב הדש וסוג הצווארון והעניבה... אוף, זה מתחיל כבר לבלבל אותי, אחרי זמן מה. בסופו של דבר מצאתי את ארכיון התצלומים של מוזיאון הרי הרוקי (משאב מצוין!) ושם פשוט עברתי על פורטרטים של גברים מכל מיני שנים וניסיתי לראות אם הם אולי דומים קצת. זה היה כיף, אבל לא הועיל במיוחד (אני חושבת שהתמונה הזו די דומה, אבל היא מסביבות 1880 ונדמה לי שזה כבר מוקדם מדי; חוץ מזה, הכובע לא מתאים).

I did find one cool thing - another photo taken at the Elite studio in Bozeman (had a pretty hard time looking for the place on Google). The guy even has a similar moustache! So, this is from around 1900 - mine might be from around that time, perhaps. The studio's logo is quite different, though, and I have a feeling that in my photo it's a later version, because it seems more stylised and less hand-written. Again, I'm far from an expert. Just guessing.

מה שכן, מצאתי משהו אחד מגניב - עוד תמונה שצולמה בסטודיו Elite בבוזמן (היה לי די קשה לחפש את המקום בגוגל). ואפילו יש לאיש שם שפם די דומה! ובכן, התמונה הזו היא מסביבות 1900 - יכול להיות ששלי היא מאותו הזמן בערך. אבל הלוגו של הצלמניה די שונה, ויש לי הרגשה שזה שבתמונה שלי הוא גרסא מאוחרת יותר, כי הוא נראה יותר מסוגנן ופחות כמו כתב-יד. אבל גם כאן, אני ממש לא מומחית. סתם מנחשת.

Maybe I'll write this photo archive, at some point. They might be able to help me date the picture, perhaps even find out something about Jon[n] Kapp. Might even want my photo for their archives, which would be pretty cool. I'll make sure to update here if I get any answer.

אולי אנסה לכתוב לארכיון התצלומים הזה, מתישהו. יכול להיות שהם יוכלו לעזור לי לתארך את התמונה, ואולי אפילו לגלות משהו על ג'ון קאפ. אולי הם אפילו ירצו להוסיף את התמונה שלי לארכיון שלהם, זה יהיה די מגניב. אדאג לעדכן כאן אם תתקבל מהם תשובה.

But for the time being, let us enjoy this glorious picture for what it is: Brother Kapp, standing confidently and nonchalantly, looking right at us from across the decades - and let's admit it, probably quietly disapproving. Doesn't he make you sit up a little straighter, just looking at him? Don't you imagine him sounding just a little bit like this (but maybe more old-timey)? What an awesome man. What an awesome picture.

אבל לעת עתה, הבה נהנה מהתמונה המרהיבה הזו בזכות מה שהיא: האח קאפ, עומד בבטחון עצמי ובנונשלנטיות, מסתכל ישר אלינו ממרחק העשורים שחלפו - ואם להודות על האמת, כנראה חש מורת רוח שקטה. אתם לא מיישרים קצת את הגב, כשאתם מסתכלים עליו? אתם לא מדמיינים אותו נשמע קצת ככה (אבל אולי יותר בסגנון של פעם)? איזה איש נהדר. איזו תמונה נהדרת.


Hoping to update faster this time - got a sort of election special planned, so (if I get around to it) there might actually be something here as soon as a little later this week. Stay tuned!

אני מקווה לעדכן מהר יותר, הפעם - יש לי תכנונים לעשות ספיישל בחירות, אז (אם אגיע לזה) יכול להיות שאשכרה יהיה כאן משהו כבר בהמשך השבוע הקרוב. השארו עימנו!



Update 26 Jan 2013: Sent a query to the Museum of the Rockies (via Facebook), and got an answer back pretty quickly:
Hello Yael - I forwarded your message to our photography curator and his best estimate on the date of the photo is circa 1880, based on the clothing the man is wearing. Unfortunately he does not have any other information on the Elite Photo Studio, or any leads on the name on the photo. Hope that helps you!
And as I wrote back, that is really awesome. I didn't realise this photo was so old - it's quite possibly the oldest photo I have. So, even if they couldn't find out any more info, even just this is very cool.
I also got corrected, by Tamar in the comments, about Mr. Kapp's name: she pointed out that it's quite likely 'Tom' rather than 'Jon', and I suspect that's right, I'm just terrible with cursive. So I tried a few more searches, mostly on RootsWeb; didn't come up with much for 'Tom Kapp', but Thomas Kapp was a bit better. There's a Thomas Kapp here, for example (you'll need to scroll a bit, or use the search function, but he's there), which is pretty good, although if he died in 1931 at age 69, that means he was born in 1862, and the man in the picture doesn't really look like he's in his twenties (I suppose it's possible he wore 1880s fashion after the 1880s, but that's too much speculation for me). There's also this list of other Thomas Kapps, with a few likely candidates (at least two of these people are definitely not from Montana, but of course, as I said earlier, getting his photo taken in Bozeman doesn't mean that's where he's from), but that's really as far as I can get. So the mystery is still a mystery. And Mr. Kapp is still very cool, and even more old-timey than I originally suspected.

עדכון, 26.1.2013: שלחתי שאילתא למוזיאון הרי הרוקי, ודי מהר גם קיבלתי תשובה חזרה:
שלום יעל - העברתי את המסר שלך לאוצֵר אגף הצילום שלנו, ולמיטב הבנתו אפשר להעריך את תאריך התמונה לסביבות שנות ה-80 של המאה ה-19, על פי הבגדים שהאיש לובש. למרבה הצער אין לו מידע נוסף על צלמניית Elite, או רמזים כלשהם בעניין השם שעל התמונה. מקווה שזה עוזר לך!
וכפי שעניתי להם, זה ממש מעולה. לא חשבתי שהתמונה ישנה עד כדי כך - סביר למדי שזו התמונה הכי עתיקה שיש לי. אז גם אם הם לא הצליחו למצוא שום מידע נוסף, אפילו המעט הזה מגניב מאוד.
כמו כן, תמר בתגובות תיקנה אותי לגבי השם של מר קאפ: היא ציינה שככל הנראה כתוב שם Tom ולא Jon, ונראה לי שהיא צודקת, אני פשוט די גרועה בכתב מחובר. אז ניסיתי לחפש עוד קצת, בעיקר ב-RootsWeb; השם 'טום קאפ' לא העלה הרבה, אבל 'תומאס קאפ' הצליח לי יותר. יש למשל תומס קאפ אחד כאן (צריך לגלול קצת למטה, או להשתמש בפונקציית חיפוש, אבל הוא שם), וזה לא רע, אם כי אם הוא מת ב-1931 בגיל 69 זאת אומרת שהוא נולד ב-1862, והאיש שבתמונה לא נראה כאילו הוא בשנות העשרים שלו (אני מניחה שיכול להיות שהוא לבש את אופנת שנות ה-1880 אחרי שנות ה-1880, אבל כאן כבר נכנסים ליותר מדי ספקולציות). והגעתי גם לרשימה הזו של כל מיני תומאס קאפים אחרים, שבה יש כמה מועמדים סבירים (לפחות שניים מהאנשים האלה הם בוודאות לא ממונטנה, אבל כמובן שכפי שציינתי קודם, רק מפני שהוא הצטלם בבוזמן זה לא אומר בהכרח שהוא משם), אבל לא נראה לי שאני יכולה להגיע מעבר מזה. אז התעלומה היא עדיין תעלומה. ומר קאפ עדיין מגניב מאוד, ואפילו יותר 'מפעם' מכפי שחשדתי בתחילה.

Monday, December 3, 2012

The View of Notre Dame - הנוף מנוטרדאם

הרשומה הזו מוקדשת לידידתי הציירת המגניבה והמאבק שלה בקומפוזיציות משעממות, כי לא מזמן יצא לי לקרוא משהו מעניין על קומפוזיציה בציור, אז חשבתי עליה, וגם על הגלויה הזו. ובעצם, זה משהו שאני באופן כללי אוהבת בגלויות - כשלא הולכים על התמונה התיירותית הסטנדרטית אלא בוחרים זווית (או קומפוזיציה) לא שגרתית. ולמיטב זכרוני, זו אכן היתה הסיבה העיקרית שבחרתי את הגלויה הזו, בגלל הגרוטסקות (לא גרגוילים!) האלה שיושבות לא בפוקוס בקדמת התמונה והופכות אותה פתאום למשהו הרבה יותר מעניין מסתם נוף עירוני פריזאי רגיל.

This post is dedicated to my awesome artist friend and her struggle against boring composition, because I recently happened to read an interesting thing about composition in painting, so I thought about her, and about this postcard. And really, this is something that I like in postcards, in general - when they don't go for the standard touristy photo but choose an unusual angle (or composition). And as far as I remember, this really was the reason I picked this card, because of these grotesques (they're not gargoyles!) sitting out of focus in the foreground, which suddenly make it into something much more interesting than a regular city view of Paris.

צד קדמי:
Front:

הגרוטסקות האלה שייכות כמובן לקתדרלת נוטרדאם-דה-פארי - ואני אומרת 'כמובן' לא כי אני כזו מומחית לפאריס אלא כי הפרטים מופיעים בצד האחורי של הגלויה. אבל תכל'ס, נוטרדאם (והגרוטסקות שלה) באמת נורא מפורסמת, ויכול להיות שהייתי מנחשת בעצמי. אגב, אם כבר אני מספקת פרטים לפי הכיתוב בצד האחורי, ברקע אפשר לראות את גבעת מונמארטר ובזיליקת הסקרה קר, את מגדל סן ז'אק, ואת כנסיית סן-ונסן-דה-פול. סה מניפיק!
בכל אופן, מכיוון שכבר הזכרתי את הצד האחורי, הגיע הזמן לראות מה נכתב שם.

These grotesques belong, of course, to the cathedral of Notre Dame de Paris - and I say 'of course' not because I'm much of a Paris expert, but because the details are written on the back. But to be honest, Notre Dame (and its grotesques) really is very famous, so I probably would've guessed it on my own, too. By the way, since I'm telling you details from the caption on the back, in the background you can see the Sacré-Cœur Basilica on Montmartre hill, the Saint-Jacques Tower, and the Church of Saint-Vincent-de-Paul. C'est magnifique!
Anyway, since I've mentioned the back, it's about time to see what's written there.

צד אחורי:
Back:
פאריס, 5/6/70
עידית החמודה!
אני כותב מגן ציבורי נחמד ליד ה-Concorde. בפריס אני עושה חיים נפלאים ואפילו נהנה מהקורס אליו נשלחתי. מה נשמע אצלך? איך החיים בירושלים. אנא, כתבי לי מכתב ארוך ומעניין על הנעשה בי-ם.
שלך: עמוס

Paris, 5/6/70
Idit sweetie!
I am writing from a nice park near the Concorde. I am having a wonderful time in Paris, and even enjoying the course I was sent to. How are you doing? How's life in Jerusalem. Please write me a long interesting letter about all that's going on in Jlm.
Yours: Amos

הבילושים שלי לא עזרו הרבה, הפעם. חשבתי שהשם עמוס סופר מוכר לי, אבל כנראה שהתבלבלתי, כי לא מצאתי אף אחד שנראה רלוונטי בין כל העמוס-סופר-ים שעלו בגוגל (ביניהם אחד עם פרצוף רציני שמתעסק במשהו עם מחשבים, אבל רק גמר ב"א בשנות השמונים אז לא נראה לי שהוא זה שביקר בפריס ב-1970, יקיר העיר נתיבות בתחום המסחר והתעשייה לשנת 2012, שב-1970 בדיוק פתח נגריה בנתיבות - לא מוזכר קורס בפאריס, ובכלל, מטון הגלויה נשמע שעמוס סופר 'שלי' התגורר בירושלים -ועוד כמה שנראים צעירים מדי ו/או בלתי קשורים בעליל. בקיצור, אין לי מושג). לעומת זאת, גוגל כן מצא לי את "פקידת הסעד הגב' עידית נתנאל, מנהלת התחנה לטיפול בחיי המשפחה ונישואין, אזור דרום ירושלים" שנשמעת כמו אופציה הגיונית למדי. באתר עיריית ירושלים אפילו מצאתי את כתובת הדוא"ל שלה, וניסיתי לכתוב לה ולשאול על הגלויה, אבל לא קיבלתי תשובה (אני יכולה לשער שהיא עסוקה למדי). 
עדכון, 6.12.2012: כל כך מהר! איזה קוראים מגניבים יש לי. אחד מהם, יובל, קרא את השיחה בתגובות והחליט לעשות מעשה ולפנות לגיל חובב (שבילדותו - באותה התקופה בערך - גר גם הוא במבוא יורם, בבניין ממול) דרך האתר החדש שלו, FoodSpy (אגב, מסתבר שזה אתר כיפי ממש, שמזכיר את הימים הטובים של המדור[ים] של גיל חובב בעיתון, למי שמכיר והתגעגע). זו התשובה שקיבל:
שלום יובל,
עד כמה שזכור לי, עידית נתנאל אכן גרה בקומה האחרונה של מבוא יורם 7. אם זכרוני אינו מטעני (מדובר בלפני 40 שנה), היא הייתה רווקה ויפה.
אולי כדאי שתתעניין אצל משפחות גולן ושיינין שגרו בקומה הראשונה.
ברכות,
ג"ח
טוב, אז אני לא הולכת לבדוק את המשפחות מהקומה הראשונה (לא בזמן הקרוב, בכל אופן), אבל עדיין, איזה יופי!

My detective work didn't do much good, this time. The name Amos Sofer sounded kinda familiar, but I guess I was wrong, because I couldn't find anyone that seemed relevant among all the Amos-Sofer-s that came up on Google (including one serious-looking dude who does something with computers, but only finished his BA in the 80s so I doubt he was the guy who went to Paris in 1970, one 2012 Patron of the City of Netivot in the field of trade and industry [Hebrew link, sorry!], who in 1970 just opened his carpentry shop in Netivot - no course in Paris is mentioned, and besides, from the tone of the postcard it sounds like 'my' Amos Sofer lived in Jerusalem - and a few others who looked too young and/or totally unrelated. I have no idea, is what I'm saying). On the other hand, Google did find a welfare officer named Idit Netanel, head of the Center for Marriage and Family Life [my translation, because I couldn't find the official term; if I'm wrong, please let me know] in south Jerusalem, which sounds like a pretty logical option. I even found an email address for her, in the Jerusalem Municipality website, and I tried writing her to ask about the postcard, but got no answer (I can imagine she's a busy lady).
Update, Dec 6 2012: So soon! My readers are really cool. One of them, Yuval, read the conversation in the comments (where another reader, - translator and all-around awesome person Inbal Saggiv-Nakdimon - suggested asking Gil Hovav, who as a kid lived right across the street at around that time, if maybe he knew Idit, and I replied that if I ever meet him I might ask), and decided to do something about it. So he turned to Gil Hovav through his new website, FoodSpy (nothing in English as of time of writing, but you can read a bit about it, and other stuff in this interview). Here's a translation of the answer he got:
Hello Yuval,
As far as I remember, Idit did live on the top floor of Mevo Yoram 7. If I remember correctly (we are talking about 40 years ago), she was single and pretty.
You might want to check with the Golan and Scheinin families, who lived on the first floor.
Regards,
G.H.
Well, I don't intend to check with those families who lived on the first floor (not any time soon, anyway), but still, how lovely!

ואפילו את המלון לא הצלחתי למצוא (ובד"כ זה קל הרבה יותר). כתובת יש - ולמטה אפשר לראות גם את תמונת הבניין ב-Google Street View - אבל לא ראיתי שום דבר על 'מלון דורוק', רק דברים על מלונות בסביבה שמציינים שהם קרובים לתחנת המטרו 'דורוק' (שאכן נמצאת ממש שם ליד). בתי העסק היחידים שאני רואה בכתובת הזו כיום הם שני מכוני יופי, והמלון היחיד שנמצא כיום ברחוב הוא Hôtel Mayet במספר 3, ואני לא חושבת שזה זה. הדבר הכי קרוב שמצאתי הוא דירות הנופש האלה; מכיוון שאני בעצם לא בדיוק יודעת למה הכוונה בצירוף hotel residence, יכול להיות שזה העניין. אם כן, סחתיין למר סופר [יו, אולי בגלל זה השם שלו נשמע לי מוכר?!], כי הן נראות די מדהימות.

And I couldn't even find the hotel (which is usually much easier). I got the address - and below you can see a Google Street View of the building - but couldn't see anything about a Hotel Duroc, only stuff about hotels in the area which say they are close to the Duroc Metro station (which is indeed nearby). The only businesses I can see at this address today are a couple of beauty salons, and the only hotel on the street seems to be Hôtel Mayet at no. 3, but that's probably not the one. Closest I found is these holiday apartments; since I actually don't know what a 'hotel residence' is exactly, maybe that's what it is. If so, good on Mr. Sofer, because they look pretty amazing.


וזה הכל, בעצם. אני אפילו לא עד כדי כך מאוכזבת מכך שהחקירות שלי לא ממש הצליחו; כרגיל, הייתי שמחה לדעת את שאר הסיפור, אבל גם אם לא אדע, יש לי תמונה חביבה של פאריס (עם גרוטסקות), וגם קפסולת-זמן קטנה של מה שנשמע כמו רגע נעים מאוד: מישהו יושב בפארק, 'עושה חיים נפלאים' בעיר יפהפייה, ומשרבט כמה מלים לילדה אחת, שבטח ממש התרגשה כשקיבלה את הגלויה. זה ממש נחמד, כל זה.

So, that's all, really. I'm not even all that disappointed about the failed research; as always, I'd love to know the rest of the story, but even if I can't, I have a neat picture of Paris (with grotesques), and a little time capsule of what seems to be a really good moment: someone sitting out in a park, having a wonderful time in a beautiful city, and scribbling down a few words to a girl who must have been really excited to receive this card. That's all really nice.

~*~
ועכשיו, עדכוניאדה! יש כמה וכמה עדכונים, אז הפעם שמתי אותם בסוף ולא בהתחלה, אבל הם לא רעים בכלל אז אל תפספסו.
קודם כל, ידידתי צועניית המדרכות מצאה ברחוב רסיסים מהחיים של מישהי, וכתבה עליהם רשומה יפהפייה שמומלץ מאוד לקרוא. אגב, זה אולי המקום להבהיר שעד כמה שאני מעריכה אנשים שמוצאים גלויות משפחתיות ישנות, או חפצים אלמוניים, וישר חושבים עליי (וזה ממש נהדר מצדכם!), בבקשה אל תציעו לי אותם. הבלוג הזה הוא האוסף שלי - הדברים שמצאתי (בין אם זה בערימת גלויות משומשות בחנות ספרים או סתם ככה ברחוב) ושדיברו אליי ובחרתי בהם ספציפית. אולי זו תחושה לא כל כך רציונלית, אבל אם אלה דברים שמישהו אחר מצא, אני מרגישה שהם כבר לא שלי, מה שקצת הורס את כל הקטע של הבלוג. משהו כזה, בכל אופן. אבל תמיד אשמח לקשר לרשומות שמדברות עליהם - כמו זו הנהדרת של המרצדת, לעיל.

And now, update time! There's a bunch, so I put them at the end instead of the beginning, but they're good, so don't miss them.
First of all, my friend the Sidewalk Gipsy found fragments of someone's life out on the street and made a lovely post about them [Hebrew only, I'm afraid, but with photos], which you should check out. By the way, this is probably a good place to explain that as much as I appreciate it when people find old family postcards, or anonymous objects, and immediately think of me (and that's so wonderful of you!), please don't offer them to me. This blog is for my collection - for things I found (whether in the pile of old postcards in a book store, or just lying in the street) and had some sort of connection with, so I picked them specifically. It might not be very rational of me, but I feel that if it's stuff that somebody else found, then they aren't mine, which undermines the point of the blog. Something like that, anyway. However, I will always be delighted to link to other people's posts about that stuff - like that lovely one above.

עכשיו, כמה עדכוני בלוג, ובראש ובראשונה עדכון אחד מוצלח ממש - מישהו שלצערי לא הזדהה מצא לי את עלי בראון מהגלויה הקודמת והסיפור שלו פשוט נפלא. טיזר: מסתבר שהכתובת הזו ברחוב הנביאים קשורה לרחל המשוררת, ולשיר היפהפה שלה 'עץ אגס'. לכו לקרוא!

And now, some blog updates, starting with the best one - someone who unfortunately remains anonymous found Eli Brown from the previous postcard, and his story is simply marvelous. Teaser: it turns out that this address on HaNevi'im St. is related to the Hebrew poet Rachel, and one of her beautiful poems, 'Pear Tree'. Go read it!

וגם חזרתי לרשומה אחרת, ישנה יותר, ועדכנתי אותה עם כמה סרטונים וכד'.

I also went back to an older post, and updated with some videos and such.

כמו כן, הנה עוד תזכורת מדיה חברתית, בתקווה שלא נמאס לכם: הבלוג בפייסבוק.
יתרון אחד של פייסבוק, אגב, הוא שיותר נוח לי לפרסם שם עדכונים קטנים, ולכן מי שמנוי לעמוד הפייסבוק לא היה צריך לחכות חודשים עד שאגמור לכתוב רשומה, אלא ראה את שני העדכונים שלעיל מיד כשנשלמו.

And also, here's another social media reminder, and I do hope you're not tired of them yet: the blog on Facebook.
One advantage of Facebook, by the way, is that it's more convenient to post little updates there, so those who are subscribed to the page didn't have to wait for months until I'm done writing a new post, and just saw the two blog updates above as soon as they were done.

ובאמת באמת אחרון: אמרתי לאחד מידידיי שאעזור לפרסם את הכנס הגיקי הקטן והמגניב שיתרחש פה בירושלים ממש בקרוב, אז ששת קוראיי היקרים - אם לא ידעתם על העניין הזה, ואם אתם מתעניינים במדע ו/או מדע בדיוני, שווה להקליק על הקישור שלהלן ולקרוא על הכנס, וגם שווה ללכת אליו. יהיה כיף. אני אהיה שם.

Now really finally, I told a friend I'd help advertise this awesome little geek-con that's happening in Jerusalem very soon, so for the, like, six people who read this, if any of you was not aware of this thing, and if you're interested in science and/or science fiction, you should click the link below and check it out, and you should go. It'll be fun. I'll be there.